עופרות נדירות: המלחמה השקטה

ממשלת יפן דיווחה לאחרונה כי גילתה מצבור של עופרות נדירות בשווי מאות מיליארדי דולרים מול חופי המדינה. גורמים בממשלה טוענים כי מדובר בכמות הגדולה פי אלף מזו הזמינה כיום בעולם.

נכון להיום, סין מחזיקה במונופול בכל הקשור באספקה העולמית של מחצבים נדירים ויקרים אלו, אשר משמשים חומר גלם חיוני בתעשיות רבות, לרבות תעשיות ההייטק, התעשיות הבטחוניות והגרעיניות, כמו גם בפיתוח של אנרגיות ירוקות.

^{מרבץ עופרות נדירות במונוגוליה הפנימית, הגדול ביותר בסין}

בהיעדר מקור חלופי אחר להשגת העופרות, מדינות רבות מוצאות עצמן תלויות באופן כמעט מוחלט בחסדיה של סין. בשנים האחרונות יפן וארה"ב שבו והביעו את מורת רוחן מכך שסין עושה לכאורה שימוש במשאב נדיר ומבוקש זה ככלי במדיניות החוץ שלה, אשר משרת אותה בניסיונה לקדם אג'נדות כאלו או אחרות.

התגלית האחרונה משמשת, לדעתם של גורמים מהמערב, עדות לכך שעידן המונופול הסיני בתחום מגיע לקיצו. יפן הלא דוגלת במדיניות של שוק חופשי והיא לבטח תאפשר אספקה שוטפת של המחצב ללא כל אותן הגבלות שסין החליטה להטיל לאחרונה. אך נדמה כי אלו מתעלמים מהעובדה שכרייתו של המחצב שנמצא בעומק של 10-20 אלף רגל מתחת לפני מימיו של האוקיינוס האטלנטי (3,000-6,000 מטרים) היא איננה עניין של מה בכך.

"השימוש בחומרים שהתגלו ביפן יתחיל רק בעוד 5-7 שנים לפחות." אומר פרנץ מאייר, מינרולוג מאוניברסיטת אצ'ן (Aachen University) בגרמניה. "זה לא עניין פשוט לכרות מרבצי מינרלים מקרקעית האוקיינוס, מה גם שמדובר בפעם הראשונה שמינרלים מסוג העופרות הנדירות מתגלים בסביבה התת-מימית. כרייה מסוג זה לא נעשתה בעבר לכן לא ממש ברור עדיין באיזו טכנולוגיה יש להשתמש או שהאם יש לפתח טכנולוגיה חדשה שתאפשר כרייה מסוג זה."

לפי התקשורת האמריקנית, תגלית המינרלים החדשה ביפן לא תוכל לשבור את ההגמוניה הסינית בשוק העופרות. במאמר שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" נאמר כי על-אף שיפן לבטח תמהר להשקיע את כל המשאבים הנחוצים בפיתוחה של הטכנולוגיה הנחוצה לכריית העופרות מהים, השליטה בשוק תיוותר בידיים סיניות.

^{המשאב הנדיר משמש חומר גלם קריטי גם בתעשיית ההייטק}

הנסיקה המטאורית של סין אל צמרת העולם הביאה להתגבשותו של סדר עולמי רב-קוטבי חדש. המעצמה מהמזרח הפכה לשחקן מרכזי ובעל אחריות בזירה הבינלאומית. למעשה, האינטרסים הכלכליים של סין זהים לאלה של המדינות המפותחות והתלות היא הדדית - כשם שענקי הכלכלה המערביים מסתמכים על הייצור והייצוא הסיניים, כמו גם על משאביה הטבעיים, כך גם סין עצמה תלוייה בשוק הצריכה והביקוש העולמי.

למרות כל זאת ובמובנים רבים עדיין קיים ניגוד עניינים בין האינטרסים של סין לבין אלו של המדינות המפותחות, ניגוד שמקבל ביטוי בהבדלים העמוקים באופן בו אלה מנהלות את מדיניות החוץ שלהן. במקביל, הדומיננטיות ההולכת וגוברת של סין בזירה העולמית מעלה חששות כבדים בקרב מדינות המערב.

הבעיה העיקרית היא שאותן מדינות אשר מרגישות מאויימות כלכלית על-ידי סין טועות לחשוב כי האסטרטגיה אשר מנחה את מדיניות החוץ שלה היא תחרותית בעיקרה. הן אינן משכילות להבחין בעובדה שהדיפלומטיה הסינית נחה על יסוד אחד עיקרי של שיתוף-פעולה. סין זקוקה לסביבה שיתופית גלובלית על מנת להמשיך בצמיחה ועל בסיס עקרון זה היא מגבשת את מדיניות החוץ שלה. משמעות העניין הוא שכל מי שחפץ לשתף פעולה עם סין, עליו לשלב עימה ידיים ולא לפעול נגדה.

מדינות המערב צריכות להבין שהאופן בו הן תופסות את סין הוא מוטעה מן היסוד. עליהן להתחיל לפעול למען שינוי המדיניות כלפיה. אך למרבה הצער, כפי שזה נראה, מדובר בתהליך שעלול להיארך שנים רבות, או אפילו דורות, תהליך שאינו קשור ולו במאום בעד כמה מהר תבוא סוגיית העופרות הנדירות על פיתרונה.