לא המדרש עיקר אלא המעשה

בשנות ה-30 של המאה שעברה הגיע לסין הפילוסוף האנגלי, ברטראנד ראסל, כדי לשאת הרצאות. הוא היה מלא סקרנות להתוודע אל התרבות הסינית. כאשר נערכה לכבודו מסיבת פרידה בסיום תקופת שהותו בסין, הביעו המארחים בנאומיהם את ביקורתם על העדר היישום והמעש בחייהם של האינטלקטואלים הסיניים. תחושת סלידה מילאה באחת את ראסל. הוא תמך במסקנות מארחיו וראה בהתקדמות הדרגתית את הדרך לפתרון הבעיה. לדעתו, סין זקוקה לאנשים אמיצים דיים כדי לקחת אחריות על כתפיהם ולהוציא את רעיונותיהם מן הכוח אל הפועל.

יתכן שראסל השכיל להבחין כבר אז באחת מהבעיות השורשיות בתרבות הסינית. עד לימנו אנו, מושרשת במחשבתם של האינטלקטואלים הסינים התפיסה שהמדרש חשוב יותר מהמעשה. עיתונאי בשנות ה-40 של המאה שעברה הצביע על כך שהסינים בכלל והאינטלקטואלים במיוחד אינם ריאליסטים, הם מדגישים את הטפל ולא את העיקר, אוהבים לדבר אך לא לעשות. מלבד בזבוז זמן וכסף אין בפעילותם כל תרומה מעשית לרווחת העם.

^{מועמדים לשירות המדינה ממתינים לבחינה}

בעבר התפיסה הרווחת הייתה כי תנועת ה-4 במאי, בה הופנתה ביקורת גם כנגד חלקים מהתרבות הסינית המסורתית, הייתה בבחינת התבוננות עצמית של האינטלקטואלים בדמותם. באותו זמן ביקר המדען רֶ'ן הוֹנְג ג'וּ'אָן את התרבות הסינית: "רק בכתיבה יש לה הישגים, לא כמו המדע המערבי, לו הישגים בפועל". אישים נוספים אמרו שוב ושוב שעל הסינים להיות מעשיים ולא להתרכז בתיאוריה. העלאת התיאוריה על נס קשורה הדוקות לתרבות הסינית. עוד במשנתו של קונפוציוס אנו מוצאים שייעודו האידיאלי של המלומד הוא להתמנות למשרה פקידותית. אידיאל זה הוא המאפיין הייחודי של האינטליגנציה הסינית.

לפני מספר שנים, ערך אחד מעובדי המדינה סקר לאנשי עירו בו ביקש לדעת מה הוא המקצוע המבוקש והאהוב ביותר. תוצאות הסקר גילו שמרבית התושבים רואים את העבודה הפקידותית כעבודה אידיאלית. אין צורך לערוך סקר זה בשנית, מספיק להסתכל על מספר המתמודדים על משרות בשירות המדינה כדי לזכות במענה. אנו יכולים לשאול את עצמנו, האם אלו הרוצים להתמנות לפקידים עושים זאת בשל רצונם לשרת את החברה, בשל אהבתם למקצוע זה או שמא בשל סיבות אחרות?

העיתונאי הסיני המפורסם, גָ'אוֹ צָ'אוֹ גוֹאוּ, הציג את הדברים בצורה ברורה באומרו כי התאווה הגדולה של הסינים לשרת כפקידים היא חסרונם הגדול. על אף שראוי להפריד בין העבודה כפקיד לבין התעסקות בתיאוריות שונות, על הפקידים להביא לידי יישום את הידע התיאורטי והמחקרי. בהשוואה לכך, העמדת התיאוריה בראש סדר העדיפויות קלה הרבה יותר מכיוון שאין היא מצריכה התמודדות עם אימותה. באווירה כזאת, כיצד תוכל להתפתח גישה מדעית השואפת לחקר האמת? כיצד ניתן יהיה לשלב את הידע ואת המעשה לכדי אחד?

מדאיג לראות את כל שכבות החברה ובמיוחד את הצעירים, אשר רואים בהתמנות לפקיד פסגת שאיפותיהם. 100 שנים חלפו מאז מהפכת סינהאי שהביאה להפלתה של שושלת צ'ינג ולחיסולו של מוסד הקיסרות ששלט בסין במשך אלפי שנים. אך יש לעבור עוד דרך ארוכה כדי לחסל באופן מוחלט את הגישה המסווגת אנשים לפי מעמדם במערך הפקידותי. התמנות לפקיד היא דרך לשרת את החברה ותו לא. כאשר יגיע המצב בו תשתנה גישתה של החברה בנושא, יהיה מעמדו של מקצוע זה כמו שאר העיסוקים הקיימים בחברה.