פגמים חריפים במדיניות תכנון הילודה

אני פקיד בדרגה נמוכה באחת המועצות המקומיות. אצלנו באזור, המשרד לתכנון המשפחה והממשל המקומי לא מיישמים את מדיניות תכנון הילודה אלא עוצמים עין למראה התופעה, כדי שבבוא העת, לאחר שלזוג יוולדו ילדים יותר מן המותר, הם ישלמו קנס כדי "לגמור את העניינים". ככל שפורעי החוק רבים יותר, כך ניגבים יותר "קנסות", וככל שהקנסות נצברים, פקידי המשרדים נהנים מבונוסים גדולים ותנאים טובים יותר, אוכלים טוב יותר ומכוניותיהם מפוארות יותר. אך אם באזור מסויים לא עוברים על החוק ויולדים יותר מן המותר, לא רק שמצטמקת הכנסתם של המשרד לתכנון ילודה והממשל המקומי, גם הכסף מהצד שמכניסים הפקידים מצטמצם מאוד. למעגל זה קוראים אצלנו "מעגל הקסמים של אכילת הילדים".

"פלוגות עודף הילודה" היו מראה שכיח לפני כמה שנים, ואילו היום הפכו ה-"פלוגות" לצבא מאורגן. חלק ממשרדי "תכנון הילודה" נכנס לשלב מוזר, שבו הוא למעשה מרוויח כסף ממדיניות הילודה, ול"פלוגות" תרומה נכבדת לתופעה זו.

^{שלטים בכפרי סין. בשלט מימין: כל הילדים שמלאו להם שש שנים , ללא הבדל מין, לאום וגזע,  חייבים ללכת לבית הספר על פי חוק חינוך חובה. בשלט משמאל: תלדו פחות והשקיעו יותר בילד, וזכו לחיים מאושרים}

תכנון הילודה הוא מדיניות ממשלתית, ויישום המדיניות הממשלתית הפך ל"משחק". אבל ה"משחק" הזה הוא רק הרובד החיצוני של הבעיה. ברובד העמוק יותר, "מי שמשמשים ככלי משחק" הם הפער החדש בין העיר לכפר; העירונים מפסידים ואילו בכפר מתקיים "גן העדן" של מדיניות תכנית הילודה.

העירונים מוגבלים על ידי המערכת והמדיניות הממשלתית; רק מעטים מהם מביאים ילד שני לעולם. הורים עירונים לילד השני יתקשו ברישום הילד במשרד הפנים, בחינוכו ואף יסבלו מצד מקום עבודתם. הכפריים לעומת זאת, משלמים 20-30 אלף יואן וממשיכים ללא דאגות בחייהם. אם זה ימשיך כך, אוכלוסיית הערים תזדקן במהירות, ואילו האוכלוסיה באזורים הכפריים תצא מכלל שליטה ולא תעמוד בתחזיות. הפער החדש בין העיר לכפר הוביל לסטייה חמורה במדיניות תכנון הילודה.

ננסה לנבא את ההשלכות של המצב הנוכחי: ההגירה ההמונית מן הכפר לעיר תימשך, האוכלוסיה העירונית תזדקן ולא תהיה אוכלוסיה חדשה להחליף אותה; הסינים יתחלקו לשתי קבוצות: עירונים זקנים וכפריים צעירים. ההשפעות השליליות של מדיניות תכנון הילודה רבות מספור, אך כיצד תשפיע על אוכלוסיית סין וטיפוח הכשרונות בסין – נצטרך לחכות ולראות.

לשאלה אם המדיניות הממשלתית לתיכנון הילודה מאפשרת ילד נוסף יש קשר ישיר ל"פלוגות הילודה" בכפרים. כלומר, ההזדמנות ליישם את "מדיניות הילד השני" בערים קשורה קשר הדוק למידת השליטה על "פלוגות הילודה" בכפרים. כלומר, "פלוגות הילודה" ניצלו במידה מסויימת את החלל שנוצר בזכות מדיניות הילד השני בערים. מכיוון שמדיניות תכנון הילודה מגבילה את סך הלידות הארצי, העירונים לא יממשו את הרצון האנושי בהבאת ילד שני לעולם כל עוד מספר הלידות הארצי לא יירד.

מכאן, יכול להיות שחלק ממשרדי תכנון הילודה באזורים מסויימים בכפרים נכנסו גם הם ל-"מעגל אכילת האנשים", או שכחצי מתקציב "מדיניות הילודה" מגיע משם, יכול להיות שיש כאן גם בעיית שחיתות; אבל אם נסתכל מקרוב על מדיניות תיכנון הילודה נגלה כי היא הפכה לבעיה חמורה במדיניות פיקוח האוכלוסין בערים וגידול האוכלוסין בכפרים, ומכאן הפכה לבעיה שעליה משלמים העירונים את החשבון עבור מדיניות תכנון הילודה של החברה כולה.