בירת שושלת צ'ינג הקדומה: שניאנג

שֵנְיָאנְג (Shenyang, בסינית: 沈阳), בירת מחוז ליאונינג שבצפון מזרח סין, אינה נהנית מהמוניטין שממנו נהנות ערים אחרות באזור. אף שגם בה נערך פסטיבל קרח מדי שנה בשנה, היא אינה מפורסמת כמו חרבין, ולמרות היותה בירת המחוז, היא אינה נהנית מהתדמית המצוחצחת של דה-ליין, על כיכרותיה הנקיות וחופיה היפים. שנאינג – מה שעשוי להפתיע רבים – היא העיר הגדולה ביותר בצפון מזרח סין, מרכז התחבורה, הפיננסים, התעשייה והתרבות החשוב באזור ואחת מערי התעשייה החשובות בסין כולה. זו העיר הראשונה בכל צפון מזרח סין שתתכבד בקרוב ברכבת תחתית משלה, ואם אתם עדיין זקוקים להוכחה שתעיד על מעמדה כיום – שניאנג אירחה את משחקי הכדורגל של אולימפיאדת בייג'ין 2008, ובה הצליח ליאו מסי היכן שנכשל בדרום אפריקה - להוביל את נבחרת ארגנטינה למדליית זהב. ואם גם בכך אין די, הרי שחשוב לדעת ששניאנג היא אפילו העיר התאומה של רמת-גן...

^{שניאנג המודרנית, אדריכלות רוסית במדרחוב המרכזי}

כעיר שבה ביססה שושלת צ'ינג המנצ'ורית את שלטונה לפני הפלישה לסין של קיסרות מינג, לשניאנג חשיבות היסטורית רבה מאוד. לצד האתרים ההיסטוריים המרשימים שנשתמרו מאותה תקופה, שניאנג של היום היא עיר מודרנית תוססת, שבה חיים קרוב ל-10 מיליון תושבים, ואשר שופעת אווירה חיה אך נעימה ואוכל מצוין, המייצג נאמנה את המטבח הסיני הצפוני ואת המאפיינים הייחודיים של המחוז.

עדויות להתיישבות אנושית באזור שניאנג יש מלפני אלפי שנים, וכבר מהמאות הראשונות לפני הספירה הייתה שניאנג ישוב ספר, שהלך והתפתח לעיר חשובה בזמן שושלת מינג. אולם את זריקת העידוד החשובה ביותר קיבלה העיר בשנת 1625, כאשר מנהיג השבטים המנצ'ורים והקיסר המייסד של שושלת צ'ינג, נורהאצ'י, העביר את הבירה לשניאנג ושינה את שמה למוקדן במנצ'ורית. נורהאצ'י, שהשכיל לקרוא נכוחה את המצב הגיאופוליטי, הבין כי טרם הבשילו התנאים להתחיל בפלישה רחבת היקף לתחומי קיסרות מינג. הוא הפנים את הלקח ההיסטורי שהותיר הכיבוש המונגולי של סין, והחליט לבסס ראשית מערכת מדינית-בירוקרטית שתוכל להחליף בעתיד את שושלת מינג ולנהל את האימפריה הסינית הסבוכה.

^{הארמון הקיסרי}

נורהאצ'י החל מייד בבניית ארמון קיסרי בעיר שנבנה על פי המודל של העיר האסורה בבייג'ין. את הבנייה השלים בנו אבאהאי כעבור 9 שנים, ומתוך הארמון הזה נוהלו ענייני המדינה שהתחילה בקטן והפכה לאימפריה הסינית הגדולה ביותר בהיסטוריה. בשנת 1644, כאשר השלימו המנצ'ורים את הפלישה לסין והעבירו את הבירה לבייג'ין, נותרה שניאנג בירה אזורית חשובה ששמרה על חשיבות סמלית רבה מאוד בעיני שליטי סין החדשים.

הארמון שהקימו נורהאצ'י ובנו בנוי כאמור על פי המודל של העיר האסורה בבייג'ין, ואף שהוא קטן ממנה פי 12, מדובר בקומפלקס מרשים מאוד הכולל 300 חדרים הבנויים סביב 20 חצרות פנימיות. הארמון נחלק לשלושה אזורים – המזרחי, המרכזי והמערבי שלכל אחד מהם מאפיינים משלו. החלק המזרחי הוא הקדום ביותר, ושימש את נורהאצ'י לניהול ענייני המדינה. המבנים בו הם שילוב בין הסגנונות האדריכליים הסיני-האני, המנצ'ורי והמונגולי. המבנה הבולט ביותר הוא היכל ענייני המדינה הגדולים (Dazheng Dian, בסינית: 大政殿), שבו קיבל נורהאצ'י משלחות (רובן צבאיות, בהתאם לרוח התקופה) וממנו הוציא צווים קיסריים.

החלק המרכזי נבנה בתקופתו של אבאהאי, בנו של נורהאצ'י, ובו שלושה מבנים עיקריים שנבנו לאורך ציר צפון-דרום: היכל ענייני המדינה העליונים (Chongzheng Dian, בסינית: 崇政殿) הוא המקבילה של היכל ענייני המדינה הגדולים באזור זה. ממנו ניהל אבאהאי את ענייני המדינה ושם קיים את הטקסים הקיסריים, ממש כמו מקביליו באותה תקופה בבייג'ין. מגדל עוף החול (Fenghuang Lou, בסינית: (凤凰楼, היה המגדל הגבוה ביותר בשעתו בעיר שניאנג, בו שלוש קומות, וכיאה למבנה קיסרי הוא מכוסה ברעפים צהובים. ארמון הטוהב והשלום (Qingning Gong, בסינית: 清宁宫) היה מבנה המגורים של אבאהאי ונשותיו.

^{מגדל עוף החול, העיר האסורה בשניאנג}

החלק המערבי בארמון הוא תוספת מאוחרת שנבנתה בפקודת הקיסר צְ'יֵין לוֹנג (שמשל בסין במחצית השנייה של המאה ה-18). צ'יין לונג שיפץ והרחיב את הקומפלקס, כפי שעשה פחות או יותר בכל מבנה היסטורי ברחבי הקיסרות באותה תקופה, ומטבע הדברים בחלק זה לא תמצאו מבנים רשמיים, שכן בזמן זה נוהלה הקיסרות מהעיר האסורה בבייג'ין ומאחוזת הקיט בצֶ'נְגְדֶה, אלא ספרייה גדולה, בימת תיאטרון והיכל שהיה מיועד למגורי הקיסר ומשפחתו בביקורים בשניאנג. מתוך כבוד לאבות המייסדים של השושלת, נמנעו קיסרי צ'ינג ממגורים במתחמים שבנו נורהאצ'י ואבאהאי.

לארמון הקיסרי בשניאנג, המכונה גם "העיר האסורה של שניאנג" (בסינית: 沈阳故宫), חשיבות היסטורית עצומה בהיותו הארמון הקיסרי היחיד ששרד בסין פרט לזה שבבייג'ין. בארמון טמונים אוצרות היסטוריים רבים, ובשנת 2004 הוא נכנס לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, כנספח לעיר האסורה בבייג'ין. הארמון בשניאנג ממוקם בלב העיר וסביבו נבנה רחוב קטן בסגנון עתיק, להשלמת האווירה. כרטיס הכניסה לאתר עולה 50 יואן.

נורהאצ'י ואבאהאי לא זכו לחזות בהשלמת משימתם בעודם בחיים, ושניהם נקברו באחוזות קבר מפוארת בשניאנג, מרוחקות מעט מקברי קיסרי צ'ינג האחרים, הממוקמים במחוז הביי, ממזרח וממערב לבירה בייג'ין. המוזוליאום של נורהאצ'י ורעייתו, המרשים יותר מבין השניים, מכונה "קבר המזל הטוב" (Fu Ling, בסינית: 福陵) או "הקבר המזרחי" (Dong Ling, בסינית: 东陵) וממוקם בפרבר מזרחי של העיר שניאנג על רקע נוף הררי יפה. אחוזת הקבר החלה להיבנות בשנת 1629 והושלמה רק ב-1651, אחרי ששושלת צ'ינג העתיקה כבר את הבירה לבייג'ין.

^{אחוזת הקבר של נורהאצ'י, בפאתיה המזרחיים של שניאנג}

אחוזת הקבר של נורהאצ'י בנויה על ציר דרום-צפון ונחלקת לשלושה חלקים – החלק הראשון הוא הכניסה ובו פסלי אריות מאבן, מעבר מקושת ולוחות חקוקים בכתובת. החלק השני הוא מבואה המובילה אל ההיכל שבו קבורים נורהאצ'י ורעייתו. המבואה מכונה "הדרך הקדושה" ובצידה פסלים של חצובים באבן של זוגות בעלי חיים – אריות, סוסים, גמלים וטיגרים. בסופה של המבואה 108 מדרגות, המובילות לחלק השלישי: ההיכל המרכזי, 5 מטרים גובהו, אשר בנוי כטירה מרובעת והוא לב אחוזת הקבר. כרטיס הכניסה למוזוליאום עולה 32 יואן. קווי אוטובוס 218, 234 ו-330 מגיעים לשם.

בנו של נורהאצ'י, אבאהאי, קבור במוזוליאום הממוקם בצפון העיר, וכיום מקיף אותו פארק גדול. המוזוליאום מכונה "הקבר הבהיר" (Zhao Ling, בסינית: 昭陵) או "הקבר הצפוני" (Bei Ling, בסינית: 北陵). אחוזת הקבר, ששטחה עצום, מוקפת בחומה גבוהה ובה כמה חצרות שבהן ניצבים המבנים אשר מרכיבים את אחוזת הקבר. בדומה לקברי שליטים אחרים, אחוזת הקבר נפרשת על ציר מרכזי שמוביל בכמה "תחנות" אל ההיכל המרכזי שבו קבורים אבאהאי ורעייתו. הפארק שבקצהו ממוקם המוזוליאום הוא הגדול ביותר בעיר שניאנג, ושווה ביקור בזכות עצמו. הכניסה לפארק ולמוזוליאום עולה 36 יואן (לפארק בלבד 6 יואן). קווי אוטובוס רבים מגיעים ממרכז העיר. שאלו את הסובבים והם ינחו אתכם.

לסיכום החלק ההיסטורי של שנאינג, מומלץ מאוד לבקר במוזיאון המחוזי של ליאונינג (בסינית: 辽宁省博物馆) הממוקם בסמוך לכיכר העירייה במרכז העיר. מדובר באחד המוזיאונים המחוזיים העשירים בסין, שבו אוסף מוצגים היסטוריים מכל התקופות, ובכלל זאת כלי ברונזה וחרס, מפות עתיקות, לוחות, ציורים, מטבעות, רקמות ואפילו עצמות ניבוי שעליהן נחרטו הסימנים הסיניים הקדומים. הכניסה חינם. קווים 209, 214, 230, 244, 247 ו-248 מגיעים לשם.

שניאנג המודרנית

בתום הסיור בין האתרים ההיסטוריים, או תוך כדי, צאו לסיבוב בעיר. מצפון לארמון הקיסרי, נמצא רחוב המסחר הראשי של העיר, "הרחוב המרכזי" שמו (Zhong Jie, בסינית: 中街), מדרחוב שלכל אורכו מבנים רבים בסגנון אדריכלי רוסי מובהק. את המבנים האלה מאכלסים כיום קניונים, חנויות, מסעדות, בתי מלון ומה לא, וברחובות הצדדיים עוד דוכני אוכל רבים, שעולה מהם ריח תמידי של דיונונים מטוגנים וצלויים המובאים מהחוף העשיר בדגה של מחוז ליאונינג. במדרחוב נמצאת אחת ממסעדות הג'יאודזה (כיסונים סיניים) הטובות והמפורסמות בסין. מסעדת הג'יאודזה של לאובְּיֵין (בסינית: 老边饺子馆), אשר הוקמה כבר ב-1829, היא שם דבר בתחום ומסעידה כבר למעלה מ-180 שנה את תושבי שניאנג - ולא רק אותם - בג'יאודזה משובחים באמת, שאותם מלווים מרקים מצוינים אשר בכוחם לרפא בין רגע גם את השפעת העיקשת ביותר. המסעדה פתחה סניפים גם בבייג'ין, אך מניסיון כותב שורות אלה, האיכות אינה משתווה למקור. המסעדה ממוקמת בבית מס' 208 שעל המדרחוב.

^{כיסונים מאודים נוסח שניאנג, במסעדת לאוביין, חגיגה לעיניים ולחיך}

לסיור מעניין נוסף צאו אל הרובע המוסלמי של העיר (בסינית: 沈阳回民街), הממוקם ממזרח לכיכר העירייה. בשכונה תמצאו מסגדים, שווקים הומים ומגוון מסעדות מוסלמיות המשלבות בין המאכלים המוסלמיים המסורתיים לאוכל המקומי – כנראה רק בשניאנג תמצאו מאכלי ים כחלק מהתפריט במסעדה מוסלמית למהדרין.

חובבי התופעות הגיאוגרפיות המוזרות מוזמנים לנסוע ל"מדרון המוזר" (בסינית: 怪坡), שלושים ק"מ מצפון מזרח לעיר. במדרון המתעתע שאורכו 15 מטרים מה שנראה לעין כעלייה הוא בעצם ירידה ולהפך. הכניסה לתענוג הזה תעלה לכם 20 יואן.

המעוניינים לצאת לטייל בטבע מוזמנים לשים פעמיהם לכיוון הר צ'יין (Qian Shan, בסינית 千山), הנקרא על שם 999 הפסגות המיתמרות מתוכו (צ'יין בסינית פירושו "אלף"). כדי להגיע להר קחו אוטובוס או רכבת לעיר אנשאן (Anshan, בסינית: 鞍山) ומשם קחו קו 8.

שניאנג מקושרת בטיסות ישירות לכל הערים הגדולות בסין. מבייג'ין אפשר לקחת רכבת שינה העושה את הדרך בלילה אחד או רכבות מהירות (המתחילות באות D) היוצאות לאורך כל היום ומגיעות לשניאנג בתוך כ-4 שעות. שניאנג מקושרת ברכבות ואוטובוסים מהירים לכל ערי צפון מזרח סין.