על איראן לחשוף את כל פעילותה הגרעינית

סימן שאלה עדיין מרחף בסוגייה - האם איראן יכולה להרגיע את העולם? ב-17 במאי הגיעה איראן להסכם חילופי אורניום עם טורקיה וברזיל. דעת הקהל במדינות לא מעטות רואה בהסכם צעד חיובי, אבל 5 החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה הגישו למועצה ב-18 במאי הצעת החלטה להטיל סבב עיצומים רביעי על איראן. יש בכך להעיד שהקהילה הבינלאומית סבורה שאיראן עדיין רחוקה מלעשות מספיק.

אחת הסיבות המהותיות לכך שסוגיית הגרעין האיראני הגיעה לתסבוכת כזאת היא שהעולם פשוט אינו מאמין שאיראן מפתחת אנרגיה גרעינית לצרכי שלום. מאז שנת 2006, העבירה מועצת הביטחון של האו"ם 3 החלטות המטילות סנקציות על איראן, אבל בפרויקט העשרת האורניום איראן מוסיפה לסגת צעד לאחור ולהתקדם שניים לפנים, כלפי חוץ היא לוקחת צעד אחד אחורה, אך בסתר היא ממשיכה להתקדם. איראן לא עשתה שום צעד שיאפשר לעולם להאמין לה.

^{הילרי קלינטון מציגה בוועדת יחסי החוץ של הסנאט את טיוטת הסנקציות החדשה שאותה הגישו שש המעצמות}

לפני יומיים הבטיחה איראן להחזיק רק באורניום מועשר המיועד לשימוש בכורים גרעיניים לייצור חשמל, שאותו תשיג באמצעות החלפות עם מדינות מעבר לים. לכאורה זו בשורה טובה, אולם אין די בה כדי להסיר את החששות של הקהילה הבינלאומית, שכבר 4 שנים משחקים בה במשחקים של אמת ושקר. אם איראן רוצה להתיר סופית את הקשר הזה, עליה לנקוט בצעדים מהותיים רבים יותר, ולהוכיח לעולם מעל לכל ספק כי אין כל קשר בין מה שהיא עושה לבין נשק גרעיני.

אנרגיה גרעינית לצרכי שלום היא זכות שכל מדינה ריבונית זכאית ליהנות ממנה באופן שוויוני. אולם כאחת המדינות החתומות על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, לאיראן החובה לחשוף את כל הפעילות הגרעינית שלה, שהרי בעבר אכן היה מי שהשתמש ב"אנרגיה גרעינית לצרכי שלום" כאמתלה לפיתוח נשק גרעיני. אמון הדדי אסטרטגי הוא דבר שביר מאוד בעולמנו, ולאיראן קשה אף יותר ליצור אמון הדדי עם העולם החיצון, אך זהו דבר הכרחי בשבילה.

בשנים האחרונות הפכה בעיית הגרעין האיראני לפצצה המתקתקת החדשה במזרח התיכון ובאזור המפרץ הפרסי, והמצב רק הולך ומחמיר. ניטרול הפצצה הזאת לחלוטין והזמת השמועות וההערכות בדבר מלחמה הם אינטרס משותף של כולם, ובמיוחד האינטרס של איראן עצמה. דבר זה יתרום לביטחונה של איראן הרבה יותר מאשר אם היא תשיג נשק גרעיני. לפיכך, איראן צריכה לנסות ללכת בכיוון הזה.

אף על פי שטרם ידועים הפרטים, הבקשה שסין תשתתף בעיצומים כלל אין פירושה שסין תרַפּה את העיצומים. ארה"ב, המדינה הנלהבת ביותר בקידום העיצומים, חייבת להבין היטב כי האופציה הגרועה ביותר בשביל איראן היא בוודאי גם האופציה הגרועה ביותר בשבילה עצמה. קצה אחד של הפתיל של הפצצה המתקתקת נמצא בידי איראן והקצה האחד בידי ארה"ב. ברגע שיישמע הד הפיצוץ, לא רק איראן היא זו שתיפגע. לכן, אל לארה"ב לדחוק את יריבתה לפינה, עליה להשאיר תמיד חריץ של הזדמנות.

עד שיוטל סבב העיצומים החדש יש עוד קצת זמן. על כל מדינות המערב להמשיך ולהפגין כוונות טובות ולגלות סבלנות. ארה"ב במיוחד צריכה להבין כי רק באמצעות הפחתת הלחץ הכבד שנוצר על איראן, יהיה אפשר לגרום לה להשתעשע קצת פחות ברעיון של נשק גרעיני. איראן מצידה צריכה להוכיח את כוונותיה באמצעות מעשים בשטח.

לפני כמה חודשים הגיעה הקהילה הבינלאומית להסכמה שאיראן תעביר לחו"ל את האורניום המועשר בדרגה נמוכה שהיא מייצרת במדינה. זניחת ההסכם ההוא זרעה ייאוש. אנו מאמינים כי כל בחירה שתעשה סין בסוגייה האיראנית תהיה כואבת מאוד, אך אם וכאשר המצב יגיע לידי פיצוץ, מי שתינזק יותר מכול בטוח לא תהיה סין.