פוג'יין היא "מגדל בבל" של סין, המחוז שבו כל כמה עשרות קילומטרים משתנה העגה המקומית. ריבוי הלשונות מעיד גם על ריבוי התרבויות המקומיות, כמו גם על האוכל, אורחות החיים וסגנונות הבנייה המגוונים ברחבי המחוז. פוג'יין, מהמחוזות שמטיילים זרים נוטים לדלג עליו בחוסר צדק משווע, נחלק לשני אזורים שונים בתכלית: לאורך רצועת החוף הארוכה ערים משגשגות אך נינוחות בהרבה מערי החוף ההומות האחרות, ובראשן סיה-מן, מהערים הכי מסבירות פנים במדינה; פנים המחוז הוא אזור הררי יפהפה, משובץ בשמורות טבע, בכפרים נידחים וברבבות טרסות תה, אשר מניבות את התוצרת המשובחת במדינה, ויאששו – למי שעדיין מטיל ספק – את השורה מהשיר: "תה ואורז יש בסין".