הסופר, ווּ צֶ'ן-אָן היה בן העיר הְואי-אָן שבמחוז גְ'יָאנְגסוּ. עוד כשהיה ילד התפרסם בזכות חכמתו, כשרונו ותחביביו הרבים. הוא היה בקי בציור, בקליגרפיה ובשחמט סיני; הוא הלחין וכתב שירה, וכן אסף קליגרפיות וציורים של אמנים נודעים. ווּ התפרסם בעירו בזכות כשרונו הספרותי, שזכה להערכה על ידי רבים. הוא ניסה לעבור את הבחינות הקיסריות מספר פעמים, אך הכישלון החוזר ונשנה הוביל אותו לחיי עוני. הכשלון גרם לו גם להבחין באדישות החברה ובשחיתות שפשתה ברשויות הממשל הפאודלי, ובליבו ניטעו תחושות המירמור וההתקוממות. באחד משיריו כתב, כי תחלואי החברה נגרמים מבחירתו המוטעית של השליט בפקידים הכפופים לו ומהתעלמותו מרשעותם. וו צ'ן-אן רצה לשנות את המציאות החשוכה, אך היה זה מעבר ליכולתו, מפני שלא הכירו בכשרונותיו. בספר "המסע למערב" הביע את מורת רוחו מהמצב הקיים, כמו גם את תקוותו לעתיד טוב יותר. אפשר לומר כי וו צ'ן-אן התכונן כל חייו לכתיבת הספר, אף שזה נכתב רק בשנות חייו האחרונות. כשהיה ילד, ביקר הסופר עם אביו במקדשים עתיקים וביערות עבותים, שם שמע מפיו אגדות מקומיות. מילדותו הוא נמשך למיתולוגיות מוזרות ומעניינות. ככל שהתבגר, גדלה גם התעניינותו. כשהגיע לגיל 30, הוא אסף כבר אגדות רבות ותיכנן לכתוב ספר. כשהיה בן 50 הוא כתב את הפרקים הראשונים. כתיבתו הופסקה לשנים אחדות, והוא חזר אליה רק לאחר שהתפטר מעבודתו וחזר לעיר הולדתו.
הסופר, וו צ'נג-אן. מירמור שהפך לאחת מיצירות המופת הגדולות בתולדות סין
צורות כתיבה רבות ומגוונות מרכיבות את הספר. כל סיפור הוא עצמאי מצד אחד, אך קשור לעלילת הרומן הכללית מצד אחר. בסיפורים אלה מוצגות רוחות על טבעיות ורוחות רפאים, שמייצגות את הטוב ואת הרע. המחבר מתאר עולם אגדה משונה שמשקף את העולם האנושי: ארמון השמיים הקדוש נראה מפואר בצורה יוצאת מן הכלל, אך קיסר השמיים האוויל אינו מבדיל בין חכמה וטיפשות. החצר השמיימית דומה לחצר השושלת בעולמו של ווּ צֶ'ן-אָן: השמירה על הארמון קפדנית, ובתוכו – הפקידים מכסים זה על זה, לוקחים שוחד ומעוותים את החוק; הצדיקים סובלים מחוסר הצדק, בדיוק כמו על פני האדמה. רוחות רפאים ושדים הורגים ואוכלים אנשים, רודפים אחר נשים וממון, הופכים לשליטים מקומיים בעזרת כישוף, ועושים דברים רעים בלבד. שדים אלה מייצגים את השליטים והפקידים הרעים בעולם האנושי. הקוף-הגיבור סון ווקונג בעל היכולת העל-טבעית שונא את מעשיהם הרעים. כל רוחות הרפאים והמפלצות האכזריות מאבדות את כוחן נוכח כלי הנשק המסתורי שלו—האלה המוזהבת, ונהרגות או נתפסות על ידו. כל אלה משקפים את רצונו של הסופר לחסל את מעשי הרוע בחברה.
1 2 3 4
