מוסיקה שמימית ב-7 מיתרים

אמנות הצ'ין התפתחה מאוד בתקופת הַאן, וֶוי ושש השושלות (221 לפנה"ס-589 לספירה). מלבד היותו כלי מלווה בשירי סְיַאנְגְהֶה ובמוזיקת צִ'ינְגְשַאנְג (ז'אנרים מוזיקליים שהיו נפוצים בארמון המלוכה באותה תקופה), הצ'ין הופיע גם ככלי סולו. נעימות מהתקופה ממחישות כי הצ'ין היה אחד השלבים החשובים בהתפתחות המוזיקה האינסטרומנטלית.

במהלך שושלות סְוֵוי וטַאנְג, בהשפעת מוזיקה ממרכז אסיה, עלה קרנו של הפיפה, והתפתחות מוזיקת הצ'ין נבלמה קמעה. למרות זאת, היווצרות רשימות התווים של הצ'ין לא רק קידמה את ההפצה של מוזיקת הצ'ין באותה תקופה, אלא גם יש לה משמעות היסטורית עמוקה בהתפתחותה של מוזיקת הצ'ין והעברתה אל הדורות הבאים. אלה מאפשרים לנו להתחקות אחר התפתחות המוזיקה הסינית העתיקה.

בשושלת סונג (960-1279) ניכרת מצד אחד מגמה של חזרה נוסטלגית לתפקידו המסורתי של הצ'ין. מצד אחר, הצ'ין שימש לאורך תקופה ארוכה ככלי נגינה בשירי סיאנגהה ובמוזיקת צ'ינגשאנג והיה לו קשר עמוק למוזיקה עממית ומסורת היסטורית עתיקה. מטעמים אלה, במסגרת המגמה של "החזרת עטרה ליושנה", מוזיקת הצ'ין לא קפאה על שמריה, אלא המשיכה להתפתח בהתמדה.

בעקבות התפתחות הדפוס בתקופת צ'ינג ומינג (1368-1911), רשימות תווים רבות הודפסו והופצו. בידינו נשארו יותר מ-140 סוגים של רשימות תווים של צ'ין, שמתוכן אפשר ללמוד שבתקופת מינג לבדה חוברו למעלה מ-300 שירים. הספר "16 כללים לנגינה בצ'ין" שחיבר הנגן לֶנְג צְ'יֵין בראשית שושלת מינג, מציג את התורה האסתטית, מיומנויות הנגינה ואמנות הביצוע של הצ'ין.