מתחקים אחר חיי היהודים בשנחאי

מאת: CRI תרגום: עמית אלעזר

בשנים 1933-1941 קלטה שנחאי יותר מ-30 אלף פליטים יהודים מגרמניה ומשטחי הכיבוש הנאציים. מלבד אלפים ספורים שהיגרו משנחאי למדינות אחרות, עד תחילת המערכה באוקיינוס השקט בדצמבר 1941 נשארו להתגורר בשנחאי כ-25 אלף יהודים שראו בה מולדת זמנית. מספר זה עולה על סך הפליטים היהודים שנקלטו באותה תקופה בקנדה, אוסטרליה, הודו, דרום אפריקה וניו זילנד גם יחד.

^{חברי המשלחת ברובע הונג-קואו}

ביומו השביעי של מסע השורשים בסין ביקרו חברי המשלחת ב"אהל משה"- מוזיאון הפליטים היהודיים של שנחאי. המוזיאון הוקם בתוך מבנה בית הכנסת "אהל משה", בלב רובע הונג-קואו בעיר, בו שכן הגטו היהודי בעבר. התערוכה במקום מציגה תמונות וחפצים מתקופות שונות בחייהם של היהודים שהתגוררו בעיר.

לאביבה אורן קשר מיוחד לעיר זאת, בה התגורר אביה, בוריס זץ, מגיל 7. שמו של זץ יצא למרחקים בשנחאי של מלחמת העולם השנייה בשל ניצחונותיו הרבים בזירת האגרוף. במהלך הביקור פקדה אביבה את המקום בו התגורר אביה וכן נפגשה עם מאמן אגרוף ישראלי, תומר עוז, המפעיל בית ספר ללימוד אגרוף תאילנדי בשנחאי.

^{מביטים בקטעי עיתונות המשבחים את הישגיו הספורטיביים של בוריס זץ}

לדברי שחר בוריס אורן, נכדו של בוריס זץ: "חשבתי בהתחלה כשאגיע לסין ארגיש מופתע לשמוע על הקשר בין יהודים לסין, אך למעשה כשבאמת הגעתי לסין, הרגשתי טבעי מאוד. הגעתי לשנחאי בחיפוש אחר סבי, וזאת הפעם הראשונה בחיי שאני יכול להגיד כי אני באמת ובתמים מבין את עצמי. זאת גם הפעם הראשונה שאני יכול להריח את הניחוחות שהריח אבי ולטעום מהמאכלים שאכל."

^{שחר בוריס אורן, נכדו של בוריס זץ, עטוף בגלימה אותה נהג לעטות סבו במהלך קרבות האגרוף}