הרומן שלי עם סין - חלק א'

וולפגנג קרפונקל נולד בשנת 1924 בברלין למשפחה מבוססת כלכלית אך לא עשירה. אביו היה רופא ועסק בעיקר בחקר ובריפוי מחלת השחפת. אמו של וולפגנג נפטרה בשנת 1938 מסרטן בבלוטות הלימפה. באפריל 1938 נאלץ לעזוב את בית הספר, עקב חוקיה של גרמניה הנאצית.

אביו נכלא באשמת שווא שגרם להפלת עוברה של אחת ממטופלותיו, ושוחרר לבסוף לאחר שנוקה מהאשמות שטפלו עליו. עם זאת, הוא נאלץ לחתום על מסמך בו הוא מבטיח שיעזוב את אדמת גרמניה. מדי יום היה מבקר בשגרירויות שונות ומנסה להשיג אשרת הגירה, אך אלו השיבו את פניו ריקם.

^{ההורים, במרכז התמונה, על גדות אחד האגמים}

במכתב שקיבלה משפחת קרפונקל מהדוד שהתגורר בסין, הוא הציע להיעזר בקשריו הרבים עם אישים רמי דרג במדינה, שיוכלו לסייע להם בהנפקת אשרה. עם זאת, באותה תקופה לא היה צורך באשרה על מנת להגיע לשנחאי, מכיוון שהעיר הייתה נתונה תחת כיבוש יפני.

דודו נכלא מכיוון שכתב מאמר שלעג להיטלר, עוד בטרם עלה לשלטון. לאחר שהשתחרר מהכלא בשנת 1933, החליט להגר אל סין. הוא נסע ראשית לצרפת, ומשם המשיך ברכבת לבריה"מ והגיע לבירת מדינת הבובות היפנית, מנצ'וּקוקוּאוֹ. על מנת לחמוק מהשטח שתחת כיבוש יפני, הגיעו לבסוף לצ'ונגצ'ינג, בירת הרפובליקה הסינית באותם זמנים. בנו של הדוד, גם הוא רופא, התחתן עם תושבת מקומית, עמה חי עד מותו בגיל 96.

^{וולפגנג ואביו בשנת 1939}

האב ובנו שמחו שמחה גדולה בשומעם, ועוד באותו היום פנה האב לשגרירות הסינית בברלין. במקביל, נערכו חיפושים אחר הדרך בה יגיעו למדינה החדשה. במכתב שקיבלו מן הדוד, נאמר כי ניתן לשוט בספינה עד לבירת מיאנמר (בורמה), ומשם להמשיך בדרך היבשה לקונמינג שבסין. כל מבוקשם היה לעזוב את גרמניה, שהפכה לבית כלא בשבילם.

סוכנות הנסיעות הזמינה בשביל השניים כרטיס לאונייה המפליגה מבריטניה, שעתידה לשוט דרך מפרץ גיברלטר במימי הים התיכון, האוקיינוס ההודי ולבסוף לעגון במיאנמר. עם זאת, האונייה נאלצה לשוב כלעומת שבאה, מכיוון שבאותה עת הכריזה גרמניה מלחמה על בריטניה. דרך נוספת שנשקלה, הייתה לנסוע דרך מסילת הברזל בסיביר, לעבור במנצ'וריה ולהגיע לשנחאי. תכנית זאת נפסלה מכיוון שלא ניתן היה להשיג את אישור הכניסה היפני לאזור.

 
^{דרכונו של וולפגנג קרפונקל בהיותו בן 10}

רעיון חדש צץ במוחם. לנסוע לאלמה-אטה (קזחסטן), ומשם להמשיך בטיסה לאורמוצ'י, בירת מחוז סינג'יאנג. מעיר זאת יוכלו להגיע לצ'ונגצ'ינג בטיסה נוספת. הדבר היחיד שהיו זקוקים לו היא אשרת כניסה לבריה"מ. הם הגישו בקשה לקונסוליה של בריה"מ בברלין ונאלצו להתאזר בסבלנות במשך ימים רבים, בעודם מחכים בקוצר רוח לתשובה. לבסוף, לאחר כמה חודשים, קיבלו את האשרות המיוחלות ועלו על הרכת למוסקבה באוגוסט 1940, תוך שהם חוששים ממכשולים נוספים שעתידים להרוס את חלומם. תכנית המסע הייתה לשהות במוסקבה 5 ימים, ולאחר מכן להמשיך בנסיעה של 12 ימים עד לאלמה-אטה. משם ימשיכו בטיסה אל תוך סין.

בהגיעם למוסקבה, סגנון בגדיהם השונים גרם לכך שתשומת לב רבה הופנתה אליהם. המשטרה המקומית כפתה עליהם להמשיך מיד ברכבת לאלמה-אטה, משם המשיכו בטיסה לאורמוצ'י. על אף שלא היה ברשותם הכסף הדרוש לקניית כרטיס טיסה, הטייס לא ראה בכך כל בעיה, והבטיח ששגרירות גרמניה בצ'ונגצ'ינג תחזיר את הכסף. לבסוף, הגיעו השניים לצ'ונגצ'ינג בשעת צהריים. באותו הזמן גם החלו הפצצות היפנים על העיר.