סגירת מעגל אמנותית

רות שני נולדה בברלין שבגרמניה. בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, החליטה משפחתה לעזוב את המדינה ולעבור לגור בפראג. אולם, בחלוף שנה שבו בני המשפחה לחיות בגרמניה. בתקופה זו, הלך והחמיר מצב היהודים במדינה ו-5 שנים לאחר מכן, בשלב האחרון בו יכלו עוד יהודים לצאת מגרמניה, עזבה משפחתה של שני את המדינה.

^{רות שני}

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה סין המדינה היחידה שפתחה שעריה בפני הפליטים היהודים. בחודש פברואר 1939 עלתה משפחתה של שני על סיפון אונייה איטלקית, ובתום מסע ימי בן שלושה שבועות הגיעה לחופה של שנחאי. כך, במדינה זרה אך סבלנית החלו הפליטים היהודים בחייהם החדשים.

שנתיים לאחר שעזבה את גרמניה הנאצית נפטרה אמה של שני, והיא נדרשה לעבוד ולפרנס את עצמה. בזמן שהותה בשנחאי, פגשה שני באמן מוכשר אשר לימד אותה את רזי האמנות הסינית של ציור על משי. מאז אותו יום השתנה אורח חייה. היא החלה ללמוד סינית, ביקרה בגלריות אמנות, ולמעשה חוותה את הקסם של שנחאי, חוויות אשר נחרטו עמוקות בזכרונה. "בין השנים 1939 עד 1949 הייתה שנחאי לביתנו. לא יכלנו לעצור את הדמעות עת נפרדנו מהעיר שכה אהבנו", אמרה היא.

לאחר הקמת מדינת ישראל עזבה שני את סין ועלתה לארץ. לאורך השנים שמרה היא על סגנון ציור ייחודי המאופיין בשימוש בצבעים מרהיבים על בד משי. ביצירותיה באים לידי ביטוי קשרי החברות הקרובים בין אזרחי סין וישראל, וכן השילוב בין שתי התרבויות.

ציוריה של שני הוצגו בלמעלה מ-30 תערוכות בישראל, מדינות אירופה וארה"ב. כמו כן, זוכה שמה להכרה והערכה במדינות רבות בעולם. בין יצירותיה בולטת סדרת ציורי "הבריאה", הכוללת 8 יצירות אשר מתארות את תהליך בריאה והמעבר ממצב של תוהו ובוהו לעולם מסודר.

מזה שנים רבות חולמת שני לחזור לסין ולהציג בה את יצירותיה. בדרך זו, רוצה היא להביע את תודתה לאזרחי סין אשר העניקו לה ולשאר הפליטים היהודים מחסה בזמן המלחמה. בסיועה של שגרירות ישראל בבייג'ין הוגשם חלומה, ובחודש מרץ 2007 הוצגו יצירותיה ברובע האמנות המפורסם "798" בבייג'ין. בשפה הסינית נקראה התערוכה "חוזרת לסין באהבה", שם המסמל את תחושותיה של שני והחשיבות הרבה שהיא מייחסת להצגת יצירותיה בבירת המדינה.

שגריר ישראל בסין דאז, יהוידע חיים, אמר כי שני מקשרת בציוריה בין האמנות היהודית לסינית, והצגת יצירותיה על אדמת סין כמוה כסגירת מעגל.