רגע שמח ורגע כועס

"חילוף פנים" (בסינית: 变脸, Bianlian) היא הטכניקה שבה מחליף השחקן את האיפור או המסכה שעל פניו, טכניקה הנהוגה במיוחד באופרה הסצ'ואנית. באמצעות "חילוף הפנים" חושפת הדמות את מחשבותיה ורגשותיה המופנמים ביותר. בתחילה "החליפו פנים" באמצע מופע, אך במהלך השנים הפכה הטכניקה למופע עצמאי שבמהלכו מחליף האמן אינספור פעמים את המסכה שעל פניו. גם באופרות אחרות ניתן לראות טכניקה דומה, אך האופרה הסצ'ואנית היא המפורסמת בכך ביותר.

לשימוש באיפור מיוחד או במסכות היסטוריה ארוכה בסין. בתחילה, סימלו הפנים הצבועים אלים או רוחות. עדות לכך אפשר לראות באופרה מתקופת שושלת מינג, שם כתוב בהוראות המחזה "החלפה לפנים ירוקות". באותה התקופה ניגש השחקן אל מאחורי הקלעים על מנת להחליף את האיפור. עם התפתחות האופרה וקישור צבעי האיפור וסוגיו אל מצבי רוח, החלו השחקנים להחליף את המסכות לעיני הקהל, ומסיבה זו פיתחו טכניקה מיוחדת ומהירה לעשות כן.

"חילוף הפנים" יכול להיעשות באחת משלוש שיטות. בשיטה הראשונה מנגב השחקן את השכבה העליונה של איפור העיניים, ומחליף אותו כך לאיפור שונה בתכלית. השיטה השניה דומה במקצת לראשונה, ובה נושף השחקן צללית על חלקים מסויימים בפניו. השיטה השלישית היא הנפוצה ביותר במופעי "חילוף הפנים" המודרני. השחקן עוטה על פניו אינספור מסכות דקיקות, ובמהלך המופע הוא מוריד אחת אחת, במהירות הבזק. הפנים החדשות הנגלות לפתע לעיני הקהל מבטאות פחד, כעס וחוסר תקווה, כמו גם אלים ודמויות מפורסמות מהמיתולוגיה הסינית.

מקורותיה של האופרה הסינית נעוצים בשנות שלטונו של הקיסר צ'יינלונג, בן לשושלת צ'ינג (1711-1799). בתקופה זו החלו להעלות בסצ'ואן מופעים על במות שהוקמו לצד המקדשים, לרגל ראש השנה הסיני. במופעים אלה התרכזו אלמנטים שהיו נהוגים באופרות שונות מרחבי סין. אלה התמזגו זה עם זה ויצרו יחד את האופרה הסצ'ואנית, שעם השנים צברה פופלאריות בבתי המרזח ובתי התה בערים הגדולות באזור. גיבוריה של אופרה זו, בדומה לאופרות אחרות הם שֶנְג (דמות גברית), דָאן (דמות נשית), גִ'ינְג (דמות המייצגת גבר ערמומי, אמיץ וקשוח) וצ'וֹאוּ (דמות קומית גברית או נשית).

אך חילוף הפנים כפי שאנו מכירים היום התעצב רק במאה ה-20. במאה שעברה טכניקת חילוף הפנים לא חדלה מלהשתנות, להתפתח ולהתעדן, והפכה לסממן המובהק של האופרה הסצ'ואנית. חילוף הפנים מאפשר לקהל לראות בצורה בלתי אמצעית מה מרגישה או חושבת הדמות. אין ספק כי צורת הבעה זו מוסיפה חיוּת רבה לאופרה הסצ'ואנית, ותרמה להאהדה הרבה שחש לה ההמון עד ימינו.

בשנים האחרונות אפשר לראות את טכניקת חילוף הפנים במופעים תיירותיים גם מחוץ למחוז סצ'ואן, שבמהלכם השחקן מחליף אינספור מסכות במהירות הבזק. תנועות גופו של השחקן תואמים את המסכה שהוא נושא באותו רגע, כך שעליו לזכור בדיוק את הסדר שבו הוא עוטה את המסכות. אף שבמופעים אלה מנותקת טכניקת "חילוף הפנים" מיעודה המקורי, הבעת רגשות, המופעים פופלאריים מאוד בקרב תיירים סינים וזרים כאחד. צפו בקטע של "חילוף פנים":