תולדות הדיקור הסיני

הדיקור הסיני, או אקופונקטורה, הוא ענף מרכזי וחשוב ברפואה הסינית. מדובר בשיטה המבוססת על דקירת המטופל במחטים דקות במקומות שונים בגוף כשהמטרה היא לשפר את בריאותו. בתחילה נחשב הדיקור לטכניקה טיפולית אחת מיני רבות, אך עם השנים הוא הפך לדיסיפלינה מדעית בפני עצמה, שמאגדת בתוכה את עקרונות הטיפול, הטכניקה ותיאורית הבסיס עליה היא מושתתת. המילה אקופונקטורה כוללת את המילה אקוס (מחט) ופונקטורה (דקירה).

לטכניקת הדיקור הסיני היסטוריה ארוכת שנים. היא נחשבת לאחת השיטות העתיקות לטיפול בכאב, מחלה או כטיפול מונע, והעדויות ראשונות לשימוש בה מופיעות עוד מהעידן הניאוליתי, בין 8,000 ל-4,000 שנה מהיום. הממצאים הארכיאולוגים מעידים על כך כי מחטי הדיקור הראשונות לא היו עשויות ממתכת כמו המחטים שאני מכירים היום, אלא מאבנים שהושחזו לכלים ששימשו לדיקור. מאז תקופת האביב והסתיו (770-476 לפנה"ס) יצאה הרפואה מתחום רופאי האלילים ולראשונה בהיסטוריה של סין הפכה למדע מבוסס עם אנשי מקצוע רפואיים. אחד הספרים שפורסמו באותה התקופה מתעד באופן מפורט את השימוש בטכניקת הדיקור שעשה רופא בשם יִי- הוּאָן כשהוא טיפל במחלה ממנה סבל הדוכס ממדינת ג'ין.

 
^{בגוף קיימות כ-2,000 נקודות דיקור שונות אותן ניתן לאתר באמצעות מד-מתח פשוט}

נקודת המפנה הראשונה בתולדותיה של טכניקת הדיקור הסיני התרחשה במהלך תקופת המדינות הלוחמות ושושלת האן המערבית (476 לפנה"ס- 25 לספירה). עם התפתחותה של טכנולוגיית עיבוד הברזל באותה התקופה, הוחלפו בהדרגה מחטי האבן במחטים עשויות מתכת. מחטי המתכת הגבירו את האפקטיביות של הטיפול בדיקור, משום שהן יכלו לחדור למקומות בגוף שמחטי האבן לא יכלו להגיע אליהם. בתקופת האן המזרחית ושלוש הממלכות נרשמה פעילות ענפה של רופאים רבים שהתמחו בדיקור. בתקופה זו אף יצא הספר הראשון שמתאר בפרוטרוט את עקרונות השיטה.

הפעם הראשונה שטכניקת הדיקור יצאה את גבולותיה של סין היתה בתקופת השושלות הצפוניות והדרומיות (256-589 לספירה), אז היא הגיעה למדינות שונות ברחבי אסיה, כמו קוריאה ויפן. עם תחילתה של תקופת שושלות סוי וטאנג (581-907 לספירה) החל הדיקור להילמד במוסדות הלימוד כמקצוע רפואי לכל דבר. במאה ה-16 הגיע תחום הדיקור לאירופה על ידי מיסיונרים שפעלו בסין. במהלך שושלת צ'ינג החלו המטפלים הסינים להעדיף את השימוש בצמחי מרפא על פני הדיקור, מה שהוביל לעיכוב מסויים בהתפתחותו של התחום.

מאז הקמתה של הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949 זוכה הדיקור הסיני לקידום ולפיתוח משמעותי. כיום, בכל אחת מהמרפאות העוסקות ברפואה הסינית המסורתית ברחבי המדינה כולה (כ-2,000 במספר), קיימת מחלקה מיוחדת אשר מתמחה בדיקור. מאות מחקרים אשר בדקו את המנגנונים הפיזיולוגיים בהם עובד הדיקור כבר הוכיחו מעל לכל ספק את יעילותו בריפוי, בהקלת כאב, בחיזוק המערכת החיסונית וכטיפול מונע.

נקודת המוצא של הרפואה הסינית היא שכאב או מחלה הם תוצאה של בעיה או חסימה בזרימה התקינה של הצ'י בגוף. לאחר שהרופא המטפל מבצע אבחנה הוא מחדיר את המחטים לנקודות הדיקור הרלוונטיות וכך הוא משחרר את החסימה שנוצרה ומשיב את האיזון לגופו של המטופל. בגוף קיימות כ-2,000 נקודות דיקור שונות, חלקן על גבי המרידיאנים וחלקן בנקודות מפתח אחרות. מבחינה פיזית, לא ניתן לראות את הנקודות הללו, אך ניתן לאתר אותן על ידי מד-מתח פשוט. המחטים בהן נעשה שימוש כיום עשויות מפלדת אל-חלד בגדלים שונים והן מחטים חד-פעמיות, כך שאין צורך לחשוש מהעברת מחלות ממטופל למטופל.