התרבות הסינית: תמונת מצב עגומה

הסיסמאות העוסקות בצמיחתה ובעליית כוחה של סין רווחות מאוד כיום. התוצר המקומי הגולמי (GDP) הסיני עבר את זה של יפן ובכך הפך את כלכלת סין לשנייה בגודלה בעולם, נתון שרק מאשר את נכונותן של סיסמאות אלו. אך פן אחר של סין העכשווית הוא וולגריזציה של התרבות הסינית המסורתית והידרדרות מוסרית וערכית. כותב מאמר זה סבור, כי הרקע לבעיות אלו נובע ממיעוט המשאבים שהושקעו בבנייתה של התרבות הסינית העכשווית. ראוי ורצוי שצמיחתה של סין תכלול גם פריחה תרבותית וחברתית, ולא אך רק פיתוח כלכלי. צמיחה בשלושה תחומים אלו, הכלכלי, החברתי והתרבותי, תבטיח את אושרו על העם ותסייע בהגשמת החלום הסיני בדבר בניית מדינה עשירה וחזקה.

מדאיג ביותר לגלות כי סין המודרנית נעדרת תפיסת עולם וערכים המשותפים לחברה כולה. התרבות הסינית המסורתית נמצאת במגמת ירידה, אך במקביל לכך לא מתבצעת בנייה של תפיסת עולם אחרת. תרבות עשירה ומשגשגת היא הבסיס לתפיסת עולם ולערכים משותפים. גורמים אלו הם כמו הדבק המאחד והמחבר בין שכבות החברה השונות. ערכים משותפים יכולים להבטיח כיוון פיתוח משותף וחברה שלווה.

כיום מופצת גם "תרבות הזיוף" בסין. חברות ואנשים פרטיים אינם מביאים בחשבון את הסכנות העלולות להיווצר ברדיפתם אחר גריפת רווחים מקסימליים. תופעה זאת קיימת בכל תחום, אך דוגמה בולטת לכך היא הכשלים שהתגלו לאחרונה במערכת בטיחות המזון. דבר זה אף הביא את ראש ממשלת סין, וון ג'יה-באו, להזכיר בנאומיו כי חלה הידרדרות קשה בערכי המוסר של העסקים בסין. הרקע להידרדרות מוסרית זאת היא העדרם של ערכי מוסר, כנות ואחריות.

הדוגמה הבולטת ביותר לוולגריזציה של התרבות הסינית, היא וולגריזציה של יצירות קלאסיות, שהיא למעשה חילולה של התרבות. דוגמה טובה לכך היא הטרנד של לימודי סינולוגיה שנפוץ לאחרונה. במסווה של תחיית הסינולוגיה, התנהל למעשה עסק כלכלי לכל דבר ועניין, שלא די שלא תרם דבר לתרבות אלא אף פגע במעמדו של תחום זה בעיני הציבור.

וולגריזציה של התרבות משמעה נהירה עיוורת אחר התוצרים של תרבות זאת. החל מסדרות טלווויזיה העוסקות בעברה של סין, רומנים המתארים סיפורי שדים ורוחות וכלה בתוכניות טלוויזיה רדודות המתחנפות לטעם הירוד והזול. בנוסף, וולגריזציה זאת גם מתבטאת בתרבות הזיוף והעתקת המותגים ברחבי המדינה. החל מהתחום האקדמי וכלה בספרים ובתוכניות טלוויזיה, קיים עיסוק נרחב בהעתקה ובחיקוי מדינות המערב המפותחות. בצער רב, ניתן להגיד שהתרבות הסינית העכשווית היא למעשה תרבות מערבית.

איך, אם כן, תוכל סין להחיות מחדש את תרבותה?

דבר ראשון, יש לשוב למסורת, ממנה ניתן לספוג ערכים. ג'ין יאו ג'י, פרופסור לסוציולגיה באוניברסיטה הסינית בהונג-קונג, אמר בעבר כי "לא קיימת מודרניזציה שאין בה מסורת". הוא הצביע על כך שהרנסנס האירופאי שאב את מקורתיו מהתרבות הקדומה והוביל ליצירתה של הציוויליזציה המערבית כיום. לשוב למסורת אין פירושו לצרוך אותה כמוצר. על בסיס חקירה מעמיקה של התרבות המסורתית, יש להבין בצורה מדוייקת את תוצריה ההיסטוריים והתרבותיים. כך ניתן יהיה לספק לתרבות הסינית העכשווית את המרכיבים הנחוצים לה.

שנית, יש לבדוק ולגלות מה הם צרכיה של החברה כיום. תרבות היא השתקפותו של פיתוח כלכלי וחברתי והיא גם משרתת אותו. אם קיים רצון להתפתחות כלכלית ותרבותית, יש לחקור את צרכיה של אותה חברה וכלכלה מתפתחות. שילוב הפיתוח הכלכלי והחברתי עם זה התרבותי יבטיח את הפקת המיטב מכל אחד ואחד מהם ויעלה את סין על דרך המלך.

^{התפרסם לראשונה ב-22 ביולי בעיתון הבוקר הסינגפורי ליֶינהֶה, היוצא לאור בשפה הסינית.}