מי יבטיח את בטיחות המזון?

במהלך השנים האחרונות נחשפו בסין מספר מחדלים בפיקוח על בטיחות המזון, בהן אבקת חלב לשתייה שזוהמה בחומר כימי רעיל, בשר חזיר שהוזרקו לו כימיקלים רעילים וכן לחם סיני מקומי (מאן טואו) שנמכר בשווקים לאחר שהוסף לו צבע הרעיל למאכל אדם. שוב ושוב מדליק תחום בטיחות המזון נורות אזהרה ומציב את המוסר של יצרני המזון ואת עוצמת הפיקוח הממשלתי כאויבות זה לזאת.

חשיפתם של כשלים רבים במערכת בטיחות המזון מצביעה על חשיבותו בעיני החברה וכן מאששת את דבריו של ראש ממשלת סין, וֵון גְ'יָה-בָּאו, כי מקרים מרושעים אלו של כשלים חמורים בבטיחות המזון מוכיחים עד כמה הידרדרו ערכי המוסר.

בטיחות המזון קשורה למעשה למצפון. לא משנה אם מדובר במערכת ייצור מודרנית או מסורתית, אמורה להתקיים מערכת אמון הדדית בין הצדדים. בשל כך, אם החברה כולה מידרדרת מוסרית, הרי שבטיחות המזון תעמוד בסימן שאלה. במילים אחרות, העלאת רמת בטיחות המזון היא צעד חשוב בבנייה מחדש של של ערכי המוסר.

אין צורך להרבות במילים על נחיצותו של מוסר לכלכלת השוק. כדי להציל את המוסר יש צורך בשרשרת של פעולות. יש להיות ערים לכך שדווקא היצרנים המשתמשים ברעלים הם פעמים רבות גם אלו הצווחים על הצורך באחריות חברתית.

מכיוון שפעמים רבות המוסר לא נובע מהאדם עצמו, במיוחד שמדובר בחברות, לא ניתן לסמוך על ערכי המוסר של החברות. אם לא קיים פיקוח, יצרני המזון יטו לפעול בניגוד לחוק ברדיפתם אחר גריפת רווחים.

גם מדינות מפותחות חוו כשלים בבטיחות המזון, למשל "הפרה המשוגעת" באירופה ופרשיות דומות בארה"ב וביפן. הדרך להוציא מדינה ממשבר מסוג זה הוא על ידי שימוש בחוקים מחמירים שיגנו על המוסר. על פי החוק בארה"ב, יצרן של סחורה מזויפת יענש, ללא התחשבות בסכום המעילה. דבר זה מקביל לדבריה של הממשלה הסינית, המדגישה שוב ושוב כי יש לשאוף לשיפור מתמיד של מערכת החוק ולענישה מחמירה של המושחתים מוסרית.

החל משנת 1993 אנו עדים לשיפור ניכר בתזונתם של אזרחי סין. הבטחת המשכו של תהליך היסטורי זה תלויה ברמת ההוצאה לפועל של הפיקוח על תעשיית המזון וכן באמון הציבור בה. יישום של מערכת ביטחון מזון צריכה, אם כן, להימצא על סדר יומה של הממשלה.