מוקסיבציה: טכניקת ריפוי בחום

מוקסיבציה (Moxibustion, בסינית: 艾灸) או בהגייה הסינית "אָי ג'יוּ", היא טכניקת ריפוי ברפואה הסינית המסורתית אשר בדומה לטכניקות אחרות, מיועדת לחיזוק הדם, המרצת זרימת הצ'י בגוף ושמירה על בריאות תקינה. המילה מוקסיבציה משמעותה חימום של נקודות הדיקור ומערכת המרידיאנים בגוף, שמתבצע באמצעות הבערתו של צמח המוקסה על פני חלקים שונים בגוף. המילה משלבת את שם הצמח – מוקסה, או בשמו העברי: לענה, ואת אופן השימוש שנעשה בו (בערה).

^{חרוט המוקסה מונח ישירות על גבי העור או על פני חומר חוצץ} 

צמח הלענה הוא צמח מרפא אשר ידוע בסגולותיו הרפואיות שמביאות בטווח הזמן המיידי לשיכוך כאבים, עייפות, חולשה כרונית, כמו גם ביכולתו לשחרר מצבים של סטיגנציה, או תקיעות של צ'י ודם באזורים שונים בגוף.

לפני השימוש, עובר הצמח תהליך ארוך של ייבוש, שיכול להימשך מספר חודשים. לאחר שמרבית הנוזלים בצמח התייבשו, מרסקים את עליו וטוחנים אותם. מה שמתקבל בסיומו של התהליך מעין תערובת דמויית ספוג אוורירי בצבע זהוב. לאחר מכן מיישנים את התערובת. ככל שמיישנים את המוקסה לאורך פרק זמן ארוך יותר, כך היא נחשבת לאיכותית יותר.

^{צמח הלענה (מוקסה) ידוע בסגולותיו הרפואיות}

לטיפול במוקסיבציה היסטוריה ארוכת שנים שנה והעדויות הראשונות לשימוש בה מופיעות עוד מהעידן הניאוליתי. השיטה שנחשבת לפשוטה יחסית, היתה בין טכניקות הטיפול הראשונות בתחום הרפואה העממית של סין. למעשה, ההכרה בסגולותיה הרפואיות של האש (או החום) בטיפול בכאבים ובתופעות הנובעות מחדירתה של "רוח קרה" לגוף, התגלתה עוד הרבה קודם לכן. בתקופת האביב והסתיו (770-476 לפנה"ס) הטיפול במוקסיבציה הפך לאחת משיטות הטיפול הנפוצות ביותר בסין.

הטיפול במוקסיבציה נעשה בשני אופנים שונים: מוקיסבציה ישירה ומוקסיבציה עקיפה. המוקסיבציה הישירה מחולקת גם היא לשני סוגים שונים – זו אשר מותירה צלקות על גוף המטופל וזו ללא צלקות. המשותף לשני הסוגים הוא שבשניהם מבעירים את המוקסה ישירות על גבי העור.

המטפל מורח את נקודות הדיקור בגוף במעט שמן רפואי, ומניח מעליה את המוקסה, שגולגלה לצורת פתיל או חרוט זעיר. לאחר מכן הוא מצית את המוקסה באמצעות מקל קטורת ולפי השיטה המצלקת, מניח לה לבעור עד הסוף, עד שנוצר מגע עם העור שגורם לגירוייה של נקודת הדיקור. ברגע שנוצר מגע עם העור, המטופל יחווה תחושת חמימות נעימה שחודרת עמוק אל תוך העור או מעין צביטה קטנה, בתלות ברמת הדחיסות של החרוט ובאיכותה של המוקסה. שיטה זו תוביל בסופו של דבר להופעתן של שלפוחיות, כוויות וצלקות שיופיעו לאחר שהאזור יתרפא. בשיטה שאינה מותירה צלקות, המטפל מסיר את חרוט או פתיל המוקסה בטרם זה השלים את בערתו.

המוקסיבציה העקיפה היא השיטה המועדפת יותר, משום שהיא נחשבת ל"ידידותית" יותר, עם סיכוי נמוך יותר לתחושת כאב או צריבה. גם שיטה זו מחולקת לסוגים שונים.

בשיטה האחת עושה המטפל שימוש במקל מוקסה שמזכיר בצורתו סיגר דק. הוא מצית את קצה המקל ומעבירו על פני הנקודה הרצויה ממרחק מסויים למשך מספר דקות, עד אשר עורו של המטופל מקבל גוון אדמדם.

בשיטה השנייה, המטפל מניח על גבי העור פרוסת ג'ינגר או שום, ומעליהם את חרוט או פתיל המוקסה. הג'ינג'ר והשום משמשים כחומר חוצץ, אך גם להם מיוחסות סגולות מיוחדות אשר מעודדות את זרימתם של הדם והצ'י בגוף.

^{שילוב בין דיקור ומוקסיבציה}

שיטה נוספת היא שילוב בין מחטי דיקור ומוקסה. ראשית, המטפל מחדיר את המחט לנקודת הדיקור הרצויה ולאחר מכן עוטף את הקצה החיצוני של המחט במוקסה, אותה הוא מצית לבסוף. פעולה זו גורם להתחממותה של נקודת הדיקור ולגירויו של האזור כולו.

מלבד הטיפול בכאבים שנוצרים בעיקר ממצבי קור או סטיגנציה של זרימת הדם בגוף, טכניקת המוקסיבציה נמצאה יעילה במניעה וריפוי של מגוון רחב של מחלות ותופעות בריאותיות, ביניהם מחלת הסכרת, דלקות שונות ,כאבי מחזור ועוד. בנוסף, חוקרים יפנים גילו לאחרונה כי הטיפול במוקסיבציה מסייע גם במניעת מחלת הסרטן.

למרות שמדובר באחת הטכניקות הפשוטות ביותר ברפואה הסינית, הטיפול במוקסיבציה אינו מתאים לכל אחד, בייחוד לא לאנשים שאובחנו סובלים ממצב של עודף חום בגוף. בנוסף, שריפת המוקסה מייצרת כמות לא מבוטלת של עשן וריח חריף. חולים הסובלים מבעיות נשימה יכולים לבקש מהמטפל להשתמש במקלות מוקסה ללא עשן.