הציור הסיני – חלק ו'

מאת: המוזיאון הדיגיטלי לאמנויות ומדעים תרגום: תרצה ערב

ב-1234 תקפו המונגולים את שושלת ג'ין והתבססו בצפון-מזרח סין; ב-1279 נכבשה גם סונג הדרומית. בירתה של סין, שאוחדה תחת שושלת יואן המונגולית, הייתה דה-דו – בייג'ין של היום. בין המונגולים לתרבות הסינית המקומית היה פער עצום במיוחד בתחומי החינוך והאמנות. מסיבה זו החליט קובלאי חאן, מייסד השושלת, שעל מנת לחזק את השלטון על המונגולים ללמוד את עקרונות המוסר הקונפוציאנים. כך החלו הכובשים להעריך את התרבות המקומית וללמוד דרכי שלטון מהקלאסיקות הקונפוציאניות. קובלאי חאן היה מדינאי מבריק ובעל חזון – הוא השקיע מאמצים רבים בחיפוש אחר כשרונות, ומצא בדרום חלק מהאריסטוקרטיה שברחה לשם עם נפילתה של סונג הצפונית. הוא הפך חלק מהאצילים לשרים קונפוציאנים, והכריז כי אלה הם אחיהם של בית המלוכה והעם המונגולי, והם אחראים לקדם מעתה את החינוך והתרבות בממלכה. בין השנים 1312-1332 קודמו הערכים הקונפוציאנים בשושלת יואן, ודגש מיוחד הושם על הספרות והאמנות. במהלך אותן שנים הוקמה ספריה לאסטרולוגיה, וציירים וסופרים מונו לאוצרי הארמון, שערכו תיעוד מדוייק של יצירות האמנות. ציורי תקופה זו נודעים בזכות ציורי הדיו שלה, במיוחד הנוף.

^{פרט מ"הר אביבי עשיר" של הואנג גונג-ואנג}

בשושלת יואן השתייכו אנשי התרבות והאמנות למעגל מצומצם שהתווה את הזרם העיקרי של היוצרים באותה תקופה. בשלהי השושלת הוקם אירגון ציירים מקצועי, ומלבד ציירים מעטים ששירתו את הארמון, רוב הציירים היו בעלי שם ומעמד גבוה או אנשי ספרות וציור נודדים. עבודותיהם החלוציות היו חופשיות יחסית, והן תיארו את סביבת חייהם, תחביביהם ומחשבותיהם. נופים, עצים מתים, במבוקים וסלעים מופיעים רבות בציורים אלה, מה שמצביע על כך שציורי הדמויות התמעטו בצורה ניכרת. קסמן של יצירות התקופה נובע מהמפגש בין יצירות ספרות לציורי הדיו, והדגש הרב שהושם על השילוב בין קליגרפיה, שירה וציור. מבחינה תיאורטית, המשיכו אמני יואן את אמני סונג הצפונית, וניסו להמשיך את המסורות העתיקות שהחלו אבותיהם. מהשושלת הקצרצרה הזו, שהחזיקה מעמד 90 שנים בלבד, יצאו אמנים גדולים שהשפיעו על דורות אחריהם בתחומי הציור והספרות: גאו קה-גונג, ו"ארבעת הציירים של יואן" – הואנג גונג-ואנג, וו ג'ן, ני דזן, ו-ואנג מנג.

הציור בשושלת יואן נודע בזכות ציורי הנוף שלו, המתאפיינים במחשבה פורצת דרך, חיפוש אמנותי וסגנון מובחן ויוצא דופן. בין הציירים המייצגים את האסכולה בתחילת השושלת אפשר למנות את צ'יין סו'אן, ג'או מנגפו ובמיוחד גאו קה-גונג, שהשפיע עמוקות על ארבעת הציירים המפורסמים ביותר של יואן. בתחילת יואן חקרו הציירים את ציורי הנוף המסורתיים עד הפרט האחרון, והתבססו על הטכניקות שמצאו בציורים אלה על מנת לפתח דרכים חדשות. ג'או מנגפו, האמן החשוב ביותר של תחילת יואן, התמקד במקור המשותף של הציור והקליגרפיה והכניס אותו לציוריו. בצעירותו התמקד בציורי ג'ין וטאנג, והרבה בציורי נוף כחלחלים. כשהיה בן 46 שינה כיוון לפתע, ופנה אל ציורי הדיו מתקופת חמש השושלות וסונג הצפונית. לעיתים אף שילב בין הזרמים ופיתח טכניקות הבעה יוצאות מגדר הרגיל בציורי הנוף הסיניים.

^{שילוב קליגרפיה ושירה. וו ג'ן}

מטרתם העיקרית של ציירי התקופה הייתה להמשיך את מסורת ציורי הנוף של דונג יו'אן וג'ו' ראן מחמש השושלות, אך היצירתיות ודרך עבודתם המקורית הושפעו בעקיפין או במישרין מג'או מנגפו. הואנג גונג-ואנג פיתח את ציורי הדיו של ג'או מנגפו והרבה להשתמש בפיגמנטים. בין עבודותיו אפשר לראות ציורי נוף מדוייקים או ציורי דיו מופשטים יותר. משיכות הדיו שלו משוחררות, מדהימות בהיקפן, ועולות ביופיין על ציוריו של ג'או מנגפו. וואנג מנג היה נכדו של ג'או, ומלבד ההשפעות העמוקות של סבו על עבודתו, הוא הושפע גם מהואנג גונג-ואנג וציירים גדולים אחרים. תרומתו הגדולה הייתה בהמצאת טכניקת שכבות מיוחדת הגודשת את הקומפוזיציה ומכסה הרים רחוקים בכעשר שכבות. וו ג'ן הלך גם הוא בעקבות דונג יואן וג'ו' ראן, הרבה בשימוש במכחול רטוב ומשיכות מכחול עצומות. רבות מיצירותיו עוסקות ב חיי הדייגים, המתארות את החיים שמדרום ליובלים התחתונים של היאנגצה, מקום מפלט שקט ורומנטי המוקף בנופים קסומים.

נושאי הציורים הלכו והתמזגו עם השירה והקליגרפייה מזרם "העשב", והאמנויות השונות הוציאו זו את המיטב של זו. רבים מציוריו של ני דזן למשל מתמקדים בחיים שמסביב לאגם טאי, ולעיתים רחוקות נעשה בהם שימוש בצבע.

ארבעת ציירי הנוף של שושלת יואן השפיעו רבות על טכניקת ציורי הנוף, והם מייצגים את הזרם המרכזי באחת התקופות החשובות ופורצות הדרך בציורי הנוף בסין.

ציירי הנוף החשובים של יואן

ג'או מנגפו, Zhao Mengfu, 赵孟頫
הואנג גונג-ואנג, Huang Gongwang, 黄公望
ואנג מנג, Wang Meng, 王蒙
וו ג'ן, Wu Zhen, 吴镇
ני דזן, Ni Zan, 倪瓒