"אוּרְטְיִין דוּ" שירי העם המונגוליים

מאת: CRI תרגום: תרצה ערב עריכה: סוּ' גֶ'ה-פִּינְג

ב-25 בנובמבר 2005, הכניס ארגון אונסק"ו את "שירי הסלסולים של העם המונגולי" אל הרשימה השלישית של "יצירות מופת של המורשת האוראלית והלא-חומרית של המין האנושי". זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה סין הגישה מועמדות לאונסק"ו בתחום זה בשיתוף עם מדינה נוספת (מונגוליה) . בזכות המלודיות המעודנות, הנינוֹחוּת והסגנון העצמתי והגרנדיוזי של השירים, הם מצליחים ליצור משמעות אמנותית עמוקה ולייצג בגאווה את הרוח של המוזיקה המונגולית.

שירי הסלסולים ושירי הצלילים הקצרים גם יחד הם צורות אופייניות לשירי העם של המונגולים. אולם מקור הפופולאריות של הסלסולים נובע מן השינוי בדרך החיים של המונגולים שהפכו מחברה של ציידים לחברה של רועים נוודים. שירי הסלסולים נושאים על גבם את ההיסטוריה של המונגולים, והם מגלמים בתוכם את דרך החיים המונגולית ואת אופים ורוחם. השירים מתאפיינים במלים מעטות אך מסתלסלות, בנִינוֹחוּת ובאלתור, מה שהופך אותם לשירים אידיאליים לסיפור סיפורים ולהבעת רגשות. בעזרת המאפיינים המובחנים של התרבות הנוודית ודרך הביצוע הייחודית, השירים מגוללים את תובנות המונגולים כלפי תרבות והיסטוריה, מנהגים ורוח, מוסר, פילוסופיה ואמנות. לפיכך זכו השירים לכינוי "המאובנים החיים של מוזיקת הערבות".

על פי רוב, מילות השירים נחלקות לשני חלקים – עליון ותחתון – שכל אחד מהם מורכב משני משפטים. המבצע שר בהתאם לניסיון חייו ולתובנות שיש לו על הטבע, כך שהמקצב והחריזה משתנים מביצוע לביצוע. מילות השירים מתארות בעיקר את הערבות, הסוסים, הגמלים, הצאן והבקר, את השמים הכחולים, העננים הלבנים ואת הנהרות והאגמים.

מי שיטו אוזנם לשירי הרועים המסתלסלים עשויים לדמיין עצמם עומדים בערבה העצומה, שופכים את ליבם אל הטבע האדיר. מוסיקולוגים וזמרים מכנים אמנות זו "האיחוד המושלם בין צלילי הטבע לצלילי הלב", ואילו אסתטיקנים מכנים אותה: "האיחוד המושלם בין הטבע לאדם, איחוד שכל כולו חופש". די בזמר מוביל אחד שיכתיב את המלודיה של השיר ובשלושה עד חמישה מלווים שילוו אותו ברקע בקול חלוש כדי ליצור אווירה קסומה וצלולה, שכל כולה הוד והדר. די בנגינת סולו מיתר אחת כדי ליצור עוצמה שבכוחה להזיז הרים וימים. הנגינה והשירה יגרמו להתעלות רוחנית מופלאה אצל המאזינים.