ההומואים בדאלי חזרו לארון

בדאלי שבמחוז יונאן, אחד ממעוזי התיירות המערבית בסין, היה אמור להפתח ב-1 בדצמבר (יום האיידס) מועדון להומוסקסואלים. בשל לחצים מוסריים פתיחתו של המועדון נדחתה עתה למועד לא ידוע. מדוע מועדון זה, שמטרתו הייתה להיאבק באיידס, סבל מלחץ כה גדול אחרי שסוקר בהרחבה בכלי התקשורת? האם האשם במידת הרגישות שלנו, או אולי הם היו באמת צריכים לסבול מיחס כזה?

הומוסקסואליות בסין היא טאבו. אין כמעט אנשים שמוכנים להתמודד עם הנושא, והקהילה שחיה בצל הלחץ המוסרי, בוחרת להשאר באפלה. עם התרבות מקרי האיידס בסין, רבים רואים בקהילה שלא פוצה את פיה כאחראית לכך.

^{המועדון בדאלי. המתנדבים לא הגיעו כי לא רצו להחשף מול התקשורת}

בסוף נובמבר דיווחו בערוצי הטלוויזיה המרכזיים שבדאלי ייפתח מועדון להומוסקסואלים. תוך זמן קצר, המועדון שהיה אמור להיות במה ציבורית המיועדת למאבק באיידס הפך למוקד סערה תקשורתית, והמתנדבים במועדון ספגו עלבונות משכניהם. היו עוד שאמרו כי המועדון מעודד הפקרות תחת מעטה המאבק באיידס. בשל הלחץ הכבד, לא נותרה ברירה והמועדון נסגר עוד לפני שנפתח. ידו של המוסר הסיני העתיק שוב הייתה על העליונה, אך הניצחון הזה לא יעצור את התפשטות האיידס במדינה.

עם עליית שיעור חולי האיידס בקרב הקהילה הגאה, מדינות רבות החלו להעביר הדרכות לחברי הקהילה על מנת למנוע את התפשטות המחלה. ההדרכות היו יעילות, ומספר נשאי האיידס ירד באופן ניכר. גם בסין משרד הבריאות החל ליזום פעילויות דומות ב-1991, ומאז החלו לצוץ גם מועדונים לאוכלוסייה הגאה. אך בשל אפליה וחוסר הבנה, ההדרכות נתקלו בקשיים על כל צעד ושעל.

בשנת 2004, פירסם משרד הבריאות לראשונה כי בסין חיים בין 5 מיליון ל-10 מיליון הומוסקסואלים, נתון שנראה היום קצת שמרני. אבל מיליוני ההומוסקסואלים לא הפכו את החברה לסבלנית יותר, ורבים עדיין בוחרים להתעלם מקיום הקהילה. אם הקהילה הזו חיה בסין, ומימדיה כה עצומים, איך אנחנו יכולים להדיר אותה כך מהמערך המוסרי שלנו? אין לנו זכות לכפות עליהם את דרך החיים של הרוב. יש להם זכות בחירה, וכל עוד מעשיהם אינם פוגעים בסדר הציבורי או בצד שלישי, איזו זכות יש לנו, המתהדרים בכך שאנו "אנשים מהשורה", לפגוע בזכותם לחיות את חייהם?

^{בעל המועדון, ג'אנג ג'יה-פו: "השקעה של עשרות אלפי יואנים ירדה לטימיון"}

בסין, מאז ומתמיד, העלו על נס את דגל הסובלנות. ובאשר לקהילת ההומוסקסואלים שאינם עומדים בקריטריונים של המוסר הסיני – אל לנו לשפוט ולבקר אותם. עלינו ללמוד להבין אותם, להעניק להם מעט סובלנות, ולאפשר להם לצאת מהאזור התחום שלהם. רק כך נוכל למנוע את התפשטות האיידס.