קלאבינג בבייג'ין: איצטדיון הפועלים

איזור איצטדיון הפועלים (מכונה בסינית: גונגטי, Gongti, בסינית: 工体) בבייג'ין הוא אחד ממוקדי המשיכה העיקריים של בלייני הלילה בעיר. המקום רווי במועדוני לילה מוקפים בניאונים זוהרים שמאירים את המתחם באופן שכמעט ומזכיר את לאס-וגאס. צידו המערבי של האיצטדיון שוקק חיים במיוחד, ובו מועדונים כמו "קוקו בננה", "קארגו", "קיוטי" ו-"בייביפייס" מתמזגים אחד אל תוך השני, באופן סימלי ובאופן מילולי. הם אינם מבדלים עצמם מבחינת סגנון מוסיקה או עיצוב, וטפיחות צלילי הבאס ממועדון אחד מרעידות את הרצפה במועדון האחר.

98% מהקהל המגיע למקומות האלו הוא סיני. בניגוד למקבצים של מקומות בילוי אחרים בעיר, אפשר למצוא פה את "חוויית הקלאבינג הסינית" האמיתית. אניני הטעם המוסקלי מדירים מכאן את רגליהם, אולם המקום כלל אינו פונה אליהם. יש לו סצינה וקהל יעד משלו.

^{רחבת הריקודים המרכזית במועדון ה"ויקס"}

די.ג'יי. צ'ארלי ממועדון ה"קוקו בננה" מעיד על המוסיקה: "יש לנו כאן הכל למעשה. מה שמתנגן בעולם זה מה שמתנגן אצלנו. אם זה טוב לסינים, אנחנו פשוט שמים את זה, ולא איכפת לנו מה זה." ואכן, עושה רושם שהצעירים הסינים שמגיעים לכאן נהנים מאוד, כפי שתעיד התפוסה המלאה של המקום ומנהגם בקודש של חלק מהבליינים לטפס ולרקוד על הבמה תוך נפנוף ידיים.

בכל המועדונים מתנגן במהלך הלילה בליל של מוסיקת טכנו, האוס ודאנספופ. "רקדני גו-גו", מערביים וסינים, מתערטלים למחצה על בימות מוגבהות לצד הדי.ג'יי. מפעם לפעם מפסיק הדי.ג'יי את הסט וזמרים מטורזנים יתר על המידה, על פי מיטב אופנת הראפּרים, מפליאים את הקהל עם מיטב חרוזי המגירה שלהם. בתוך ענני אור מעושנים מחוררות את דרכן אלומות של ספוֹטים, והתפאורה מזכירה שילוב של תחנת חלל עתידנית עם דיסקוטק משנות ה-80.

^{הקהל רוקד ב"בייביפייס"}

ההבדלים בין המועדונים לא ממש משמעותיים. כולם מספקים בילוי באותה המתכונת. רחבת הריקודים נוטה להיות קטנה יחסית, ואין זה מפתיע בהתחשב בכך שליל הוללות סיני טיפוסי הוא שתיה עם חברים. חלק נכבד מן המועדון מוקדש לטובת שולחנות שעבורם יש לשלם כסף, או מקומות ישיבה נוחים שההתרווחות בהם כרוכה בהזמנה מראש של מצבורי אלכוהול שיספיקו לכל הלילה. בכל המועדונים ניתן לשכור חדרים פרטיים או חדרי קראוקי. ההרגשה היא שכל המועדונים האלו יצאו מאותו "פס יצור", מה שמוציא את העוקץ מכל תכנית "קלאב-הופינג" אפשרית. יחד עם זאת, אי אפשר להתכחש לכך שהמועדונים האלו מספקים סביבת בילוי מהנה ויוצאת מן הכלל, באופן שהוא ייחודי לערים הגדולות בסין.

הקוקו בננה הוא מבין המועדונים הראשונים בסין שהתמקדו במוסיקת טכנו ואלקטרוניקה. שני החדרים המרכזיים במועדון מופרדים על ידי מסדרון עקלקל, והרחבות בהן קטנות וצפופות. השירים שתשמעו הם שילוב בלתי צפוי של מוסיקת מיינסטרים, פופ, האוס, ופסאודו-להיטי דאנס. את קבוצות הסטודנטים הסיניים שיכולים להרשות לעצמם בירות במחיר 40 יואן לבקבוק תוכלו בוודאי למצוא באיזור התאים הפרטיים.

^{ישובים על שולחנות. מועדון ה"ויקס"}

גם בבייביפייס, המשתייך לרשת של מועדונים הפרוסה בכל רחבי סין, תמצאו פלייליסט של טכנו ואלקטרוניקה, למרות שמדי פעם הדי.ג'יי יפזול לשירים של קייטי פרי ושכמותה. צינורות מתכת דמויות מחושים מתפתלים על התקרה ונפגשים מאחורי הבר, ונותנים למקום תחושה של תפאורה שנלקחה מתוך "הנוסע השמיני".

חזית הבניין של מועדון הקארגו מציגה מפגן ראווה נפלא של אורות. בפנים, העיצוב נראה כמו שכפול של הבייביפייס. המוסיקה נשמעת כמו שכפול של הקוקו בננה. הקהל הוא תמהיל של אוכלוסיית שני המקומות. מועדון הקיוּטי הוא תעתיק כמעט מדוייק של הקארגו, רק עם דקורציה מעט יותר ורדרדה.

^{נרגעים בקומת המרתף ב"מיקס"}

השילוט הזוהר המסיבי מחוץ למועדון ה-MGM מנסה לחפות על גודלו הצנוע, אולם למען ההגינות ראוי לציין שיש בו חדרי קראוקי מפוארים התופסים את כל הקומה העליונה. בשונה משכניו, המועדון מציע הופעות של אמני די.ג'יי מוכרים על בסיס קבוע, והאוכלוסיה הפוקדת אותו שונה מעט מזו שבמועדונים האחרים.

אליטיזם מוסיקלי אמנם מוֹנֵעַ מאנשים מסויימים לבקר ב"גונגטי", אבל לא מונע זאת מהאליטה עצמה; צאו לסיור רגלי מסביב לאצטדיון ותיתקלו בריכוז הגדול ביותר בעולם של מכוניות "פרארי" ו"למבורגיני". הוסיפו לכך בחורות דקיקות על עקבים לכל מלוא העין ומספר לא מבוטל של גברים המגיעים לחגוג לבושים בחליפה, והתמונה המתקבלת ברורה.

^{נרגעים עם בירה קרה ב"בייביפייס"}

הדי.ג'יי. המפורסם פול אוקנפלד כתב פעם ש"אין מקום מרגש כמו סין". האם הוא התכוון לפן המוסיקלי? כיצד זה מסתדר עם היעדר הרבגוניות ברצועת המועדונים שבמערב האצטדיון?

על שערו הצפוני של האיצטדיון חולשים המועדונים "ויקס", "מיקס" ו"לאטה". שלושת מועדוני ההיפ-הופ האלו מתמלאים עד אפס מקום בסופי שבוע, ולמרבה הפלא, מאוכלסים בתפוסה כמעט מלאה גם במהלכו.

בעוד שהמועדונים בצידו המערבי של האצטדיון מגישים עיצוב עתידני-צעקני, מועדון הויקס מספק חויה בוגרת יותר. החלל הפנימי נראה כמו סלון מצועצע, בו אור סגול-כהה שוטף את אווירת עשן הסיגרים. שני החדרים בויקס מופרדים על ידי מתחם חדרי קראוקי. נשים כסויות טפח וגלויות טפחיים שולחות מבטים מזמינים אל עבר אדונים מחוייטים, בתקווה לערב פרודוקטיבי. לאמיתו של דבר, רחבת הריקודים בויקס כמעט תמיד עמוסה לעייפה, ולא ממש מאפשרת לרקוד בנוחות. אין זה מונע מזוגות ארעיים טריים לנהוג במקום כבשלהם.

^{רקדניות ב-MGM}

מתוך כל מועדוני האיצטדיון, אמני הדי.ג'יי של הויקס הם המקצועיים ביותר ויש להם את החוש הכי מפותח לגבי הרכבה נכונה של סט שירים רציף ואחיד. הפלייליסט נע בין היפ-הופ לשירים של ביונסה. אולי זו הסיבה שמועדון זה מושך אליו כמות נכבדה של תושבים זרים מדי סוף שבוע, או שמא זו העובדה שהמקום מחזיק במוניטין של פיק-אפ-בר פורה.

זמן קצר לאחר הקמתו של הויקס, חבר אליו, ממש מולו מעבר למגרש החניה, מועדון המיקס. שניהם נחשבים ל"מועדונים תאומים", אולם בעוד הויקס מושך אליו נחילים של תושבים זרים, המיקס מכוון יותר לקהל סיני מקומי. בסופי שבוע, הזרים במיקס הם בערך חמישית מהקהל. במקום שני חדרים בקומת הכניסה ועוד אחד חבוי במרתף, והוא מעט יותר גדול מהויקס. המוסיקה היא היפ-הופ ומיינסטרים, רובה ככולה. האנשים הפוקדים את המקום נוטים להיות מעט צעירים יותר מאלו שבויקס, מה גם שתמצאו כאן פחות גברים בחליפות או נשים מגונדרות. פה, בשונה מכל המועדונים האחרים, ניתן לשבת בניחותא ללא להידרש לשלוף שטר מהארנק.

^{מופע ראווה מרהיב מחוץ ל"קארגו"}

קלאב לאטה הוא התוספת החדשה ביותר למשפחת מועדוני גונגטי, ונחשב ל"בת הזקונים המפונקת". החל בעיצוב הייחודי וכלה במעלית המובילה אל הכניסה, ניתן להרגיש את גודל ההשקעה במקום. מבוך של עץ מגולף וצינורות מתכת מעוקלים משמשים כתפאורה שהיא בגדר חגיגה לעיניים. נברשות התקרה מנצנצות באופן מתואם למוסיקה. בין לבין הריקודים תוכלו לשבת על ספות בסגנון אירופה של המאה ה-18 ולבהות בכדורי הדיסקו והתפאורה המכנית המסתובבת. יש האומרים שהבירה היקרה, 45 יואן לבקבוק, שווה את כל זה.

הלאטה הוא המקום בו אנשים יפים באים לראות ולהיראות. אם את בחורה שרוחשת חיבה עמוקה לריסים מלאכותיים וריקוד בנעלי עקב מנומרות אל תוך הלילה, הלאטה הוא המקום בשבילך. מבין הגברים המגיעים ללאטה, חלקם נראים אמידים ביותר וחלקם מטרוסקסואלים (כלומר, גברים שעיצוב שיער הוא חלק מרכזי בחייהם). מבעד לרמקולים בוקעים רב הזמן צלילי מָנְדַ-פוֹפ (מנדרין-פופ, להיטי פופ מקומיים מסין גופא), כמו גם ממיטב שיריו של ג'יי-זי ודומיו. אנשי הצוות של המקום נראים מסתובבים בכל עבר, והיו עדיות בעבר על יחס מחפיר – ואף אלים – לזרים. שימרו את המצלמות בכיס ואת ידיכם הרחק מן הנברשות.

^{הכניסה ל"לאטה". המעלית תיקח אתכם כמעט עד לרחבה}

מחיר הכניסה אל מרבית מן המועדונים הוא 50 יואן בימי שישי, למעט הלאטה שהכניסה אליו היא בחינם בכל ימות השבוע. לעתים נשים זכאיות להיכנס בחינם. ישנה עלות נוספת לישיבה בשולחן. במהלך השבוע מחירי הכניסה עשויים להיות נמוכים באופן משמעותי או אף בחינם.