בָּה-דָה-צ'וּ: מפלט מהמולת העיר

מאת: קובי לוי

בה-דה-צ'ו (בסינית: 八大处 Badachu, "שמונת האתרים הגדולים") הוא פארק הממוקם במורדות הדרומים של שרשרת ההרים אשר בפאתיה המערביים של בייג'ין. המקום נקרא על שם שמונת המקדשים הבודהיסטיים העתיקים הפזורים בו, אשר החלו להיבנות כבר בשלהי שושלת סְוֵוי ותחילת שושלת טַאנְג (מאות 6-7 לספירה). מקדשים חדשים המשיכו להיבנות ומקדשים קיימים שופצו לאורך כל התקופות, עד השושלת הקיסרית האחרונה שושלת צ'ינג.

את בה-דה-צ'ו מקיפים הרים משלושה עברים, החוסמים רוחות קרות בחורף וזרמי שרב בקיץ, מה שהופך את האקלים במקום לנוח במשך כל ימות השנה. כ-97 אחוזים משטח הפארק מכוסה יערות, ולכל עונה נוף ייחודי משלה: באביב – פריחה של פרחי בר בשלל צבעים, בקיץ – ירוק עז, בסתיו – צבעי שלכת עזים ובחורף מכסה שכבת שלג את פני הקרקע. בפארק ובתוך המקדשים עצים נדירים ועתיקים בני מאות שנים.

מיקומו הנוח של הפארק ממש בפאתי בייג'ין הופך אותו למקום אידיאלי להתרגעות מהמולת העיר. ביקור במקום מאפשר לשלב בין הליכה רגועה בשבילים ההרריים, ביקור במקדשים העתיקים וישיבה נינוחה בבתי תה מול הנוף.

המקדשים

בבה-דה-צ'ו שמונה מקדשים חשובים הפזורים על מורדות ההר. הם ממוספרים לפי הסדר שלהם במורדות הראשיים מלמטה למעלה מ-1 עד 7. המקדש השמיני נפרד מהאחרים וממוקם במורדות המזרחיים.

1. מקדש השלום הנצחי (长安寺, Chang'ansi) – אתר מספר 1 – הוקם בשנת 1540 בתקופת שושלת מינג. ממוקם מחוץ לשער הראשי של הפארק. במקדש כמה היכלות ושני עצים עתיקים בני מאות שנים, שממשיכים להצמיח עלים עד היום. רוב רובו של המקדש נהרס במהלך מהפכת התרבות וטרם שופץ, ולכן הוא עדיין סגור למבקרים.

2. מקדש ההילה האלוהית (灵光寺, Lingguangsi) – אתר מספר 2 – נבנה לראשונה בשנים 766-779 לספירה, בתקופת שושלת טאנג. ממוקם בכניסה לפארק. מדובר במקדש הגדול והמרשים ביותר באתר. בהיכל המרכזי של המקדש פסל נחושת מצופה זהב של של בודהא שקיאמוני שמשקלו 3,300 ק"ג. באחד החצרות של המקדש ניצבת פגודה שנישאת לגובה של 51 מטרים ומחולקת ל-7 קומות. הפגודה על רקע ההרים הירוקים הפכה לסמל של בה-דה-צ'ו, אך מפתיע לגלות כי היא נבנתה רק בין השנים 1959-1964.

^{אחד מן המראות היפים במקדש הוא הקירות החיצוניים שלו, אשר מלאים תבליטים המגוללים סיפורים מן המסורת הבודהיסטית.}

3. מנזר שלושת ההרים (三山庵, Sanshan'an) – אתר מספר 3 – ממוקם בין שלושת ההרים המקיפים את המורדות של פארק בה-דה-צ'ו. זהו מנזר לנשים שהוקם בשנת 1151 בתקופת שושלת ג'ין. לצד היכלות התפילה והפסלים הבודהיסטים, צמוד למנזר אחד מבתי התה היפים בפארק.

^{בית התה הצמוד למנזר שלושת ההרים}

4. מקדש הרחמים הגדולים (大悲寺, Dabeisi) – אתר מספר 4 – נבנה לראשונה בשנת 1033 בתקופת שושלת ליאו וג'ין. במקדש שלוש חצרות פנימיות. בחצר השלישית ניצבים שני עצי קטלפה עתיקים שעליהם תלויים מאות ואף אלפי פנסים סיניים קטנים, שעליהם כותבים המבקרים במקום את משאלותיהם מן הבודהא.

         
^{שער הכניסה למנזר הרחמים הגדולים ועץ הקטלפה עטור פנסי המשאלות}

5. מנזר מעיין הדרקון (龙泉庵, Longquan'an) – אתר מספר 5 – מנזר נשים שנוסד בשנת 1425 בתקופת שושלת מינג. המנזר נקרא על שם מעיין מים צלולים קטן שנמצא בתוך המנזר ושלעולם אינו יבש. המנזר מחולק לשלוש חצרות גדולות, המסודרות בשלוש קומות, שכל אחת מהן מובילה להיכל בודהיסטי אחר

6. מקדש העולם הריחני (香界寺, Xiangjiesi) – אתר מספר 6 – אחד המקדשים הגדולים והעתיקים באתר בּה-דה-צ'ו נוסד כבר בשנים 758-760 לספירה, בתקופת שושלת טאנג. במקדש כמה היכלות בודהיסטיים, עצי אורן עתיקים וכן מגדל תוף ומגדל פעמון השוכנים זה מול זה באחת החצרות.

^{דרקונים נושאים קטורת לכבוד אלי המקדש}

7. מערת פנינת האוצר (宝珠洞, Baozhudong) – אתר מספר 7 – מקדש קטן וחדש יחסית שנוסד בשנת 1780. זהו המקדש הגבוה ביותר בפארק, והוא מתרכז סביב מערה בודהיסטית קדושה ברוחב 4 מטרים.

^{מבט על גגות מערת פנינת האוצר}

8. מקדש ג'נג-גואו (证果寺, Zhengguosi) – אתר מספר 8 – נוסד בתקופת שושלת טאנג. מקדש זה מבודד ומרוחק מיתר האתרים, וממוקם על הגבעה המזרחית. ייחודו באחד העצים העתיקים ביותר בבייג'ין, בן 600 שנה ויותר, שנמצא בתוכו.

מידע שימושי

הגעה: פארק בה-דה-צ'ו נמצא בקצה המערבי של העיר בייג'ין. כמה קווי אוטובוסים ממקומות שונים בעיר מגיעים אל שער הפארק, אך הדרך הנוחה ביותר להגיע אליו היא לנסוע בקו מספר 1 של הרכבת התחתית עד לתחנת הקצה המערבית Pingguoyuan (苹果园), ומשם לקחת אוטובוס מספר 972. מונית מתחנת Pingguoyuan תעלה כ-10-15 יואן.

כרטיס הכניסה לפארק עולה 10 יואן. כרטיס לרכבל עולה 80 יואן הלוך חזור או 50 יואן לכיוון אחד. בירידה אפשר גם לרדת במגלשה לאורך כל ההר באותו מחיר. התחנה העליונה של הרכבל ממוקמת ליד אתר מספר 7, מערת פנינת האוצר. מומלץ מאוד ללכת ברגל לפחות באחד הכיוונים כדי לשוטט בשבילים ההרריים בין המקדשים השונים.