משבר הדיור -גרסת סין העתיקה

בימים שבהם בסין וגם בישראל שוק הנדל"ן רותח ומחירי הדירות רק עולים בלי הפסקה, מעניין להכיר כמה מהחוקים הנוגעים לנדל"ן שיושמו בימי סין העתיקה.

מצוקת הדיור דרך אגב אינה עניין חדש. המשורר באי ג'ו יי (772-846) התקשה לרכוש דירה בעיר הבירה צ'אנג אן (כיום שיאן) עבור אמו ואחיו שבאו לגור איתו, על אף המשכורת הגבוהה שקיבל מהחצר הקיסרית. במקום זה הוא המשיך לשכור דירה לעצמו בעיר ורכש בית באזור כפרי סמוך לאימו ואחיו, אליו הגיע בחופשות. רק בגיל 50 סופסוף אחרי שני עשורים בהם חי בשכירות, הצליח באי ג'ו יי לרכוש את הדירה הראשונה שלו.

בימי שושלת האן (206 לפני הספירה עד 24 לספירה) נקבע כי אדם יוכל לקנות בית חדש רק כאשר הוא צמוד לביתו הישן. כמו כן אם תפסת שכן שלך שעובר על החוק והוא נשלח לבית הסוהר, רכושו של השכן הוחרם אוטומטית ואתה קיבלת חצי ממנו.

בשושלת טאנג (618-907) נקבע כי לפני שאפשר להעמיד בית למכירה, המוכר צריך לבדוק עם השכנים וקרובי המשפחה שלו האם הם רוצים לרכוש אותו.

בשושלת יואן (1271-1368) נוסף חוק מפורט יותר לפיו קרובי משפחה של המוכר ושכניו צריכים לחתום על אישור למכירת הבית. בחלקים מסין תקנה זו נותרה בתוקף ממש עד למאה למאה ה-20. מטרת החוק היתה לשמור על שלמות המשפחה המורחבת. הבית נתפס כירושה שהותירו האבות הקדמוניים ולכן החשש היה שמכירתו תוביל למחלוקות בתוך אותה משפחה. מטרות נוספות של החוק היו להקטין את ההגירה ולשלוט על החברה.

בתחילת המאה ה-20 נפוצה בשנחאי השיטה של רכישת דירה באמצעות נטילת משכנתא. כך יכלו סינים לרכוש דירה גם עם הון עצמי של 30%-40% ממחיר הדירה על ידי משכנתא מגוף סיני או זר. התוצאה היתה ששוק הנדל"ן בשנחאי הפך גדול יותר מאשר בכל שאר הערים בסין.