"הבית הרדוף" – האגדה האורבנית של בייג'ין

בניין לבנים בסגנון צרפתי באחד מהאזורים המרכזיים בבייג'ין זכה לכינוי "הבית הרדוף" ומצית את דמיונם של המקומיים כבר שנים רבות.

כנראה שלא במקרה זכה הבית למוניטין מסתורי, שכן גם ההיסטוריה הרשמית שלו לא כל כך ברורה. הרוב מסכימים שהבית ברחוב צ'או יאנג מאן מספר 81 (בסינית 朝阳门内大街81号) נבנה בתחילת המאה ה-20 כמוסד אמריקאי ללימוד השפה הסינית למסיונריים מערביים שהגיעו לסין בשירות הכנסייה. מאוחר יותר במהלך מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כבית חולים שהפעילו אחיות מנזר בלגיות.

מאז הקמת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, שימש המבנה שורה של משרדי ממשל ובמהלך מהפכת התרבות שהחלה בשנות השישים היה גם בסיסם של המשמרות האדומים לתקופה קצרה. מאז אותם ימים המבנה שממוקם באזור מרכזי בבייג'ין עומד נטוש, מה שתמיד מהווה קרקע פורייה לצמיחתן של אגדות אורבניות ושמועות רבות.

האגדות והסיפורים, כמו בכל מקום בעולם, תמיד מתחילים בליל חורף גשום או בליל ירח מלא, או שניהם גם יחד. גם במקרה של הבית ברחוב צ'או יאנג מאן מספר 81 ישנם סיפורים רבים כאלו, אבל האגדה המפורסמת ביותר סובבת דווקא סביב רוח של אישה ששמה קץ לחייה בבית הנטוש ומאז רודפת את המבקרים בו.

האישה הייתה ככל הנראה בת זוגו של קצין במפלגת הקְווֹמִינְטַנג, המפלגה הלאומית הסינית ששלטה בסין עד לעליית המפלגה הקומוניסטית בשנת 1949. הקצין עזב את בת זוגתו בבית כשברח יחד עם שאר חברי המפלגה לטאיוואן עם עליית המפלגה הקומוניסטית. בייאושה של האישה העזובה היא התאבדה בבית. מאז מספרים המקומיים שבלילות מסוימים אפשר לשמוע את צרחותיה של האישה בוקעות מתוך הבית.

סיפורים אחרים מספרים על אנשים שונים שנכנסו לבית ומעולם לא יצאו ממנו. הרבה מזה קשור למערה כלשהי שיוצאת ממרתף הבית, שבאמת הייתה קיימת ונהרסה במהלך עבודות בנייה סמוכות בשלב מסוים.

כך או אחרת האגדות עשו את שלהם ודבקו בבניין, ובמרוצת השנים יזמים רבים נמנעו להכניס את ראשם למיטה החולה חרף המיקום הנהדר של המבנה. אנשים שכלתנים יותר אולי יודעים לספר שבפועל שום דבר חדש לא קרה עם המבנה בגלל סבך בירוקרטי כלשהו שלא אפשר לעשות מאומה עם הנכס. אך בעיני חובבי האגדות עצם העובדה שהבניין נותר עומד על קנו הגדילה עוד יותר את המסתוריות סביבו.

למרות השלטים שאסרו על הכניסה למבנה, או אולי דווקא בגללם, מאז 2005 לערך החלו לפקוד את המקום צעירים מקומיים רבים בחיפוש אחר ריגושים והשמועה על ביקור מצמרר "בבית הרדוף" פרשה לה כנפיים ורבים עדיין חוששים לבקר בפנים. אלו שנכנסו וחזרו לספר תורמים את חלקם לתחזוקת האגדה האורבנית ומספרים שמהקירות אפשר לשמוע קולות בכי וכי הרצפה מלאה בשברי זכוכיות ישנות.

בשנת 2014 יצא סרט אימה סיני בהשראת המקום בשם "הבית שלעולם לא מת". הסרט אומנם לא צולם בבניין עצמו אך הצלחתו האדירה בקופות פרסמה עוד יותר את הבית הרדוף.

ובחזרה לעולם המבוגרים: בשנת 1994 החליטה הממשלה להשיב את כל המבנים ששימשו כמבני דת והופקעו מבעליהם בשנת 1949 בחזרה לבעליהם המקוריים. למרות חוסר הבהירות הרב בנוגע לבעלים החוקיים של המבנה, הבעלות הגיעה לבסוף לידי הבישופות הקתולית של בייג'ין שמאז העלתה את האפשרות שהמקום יהפוך בעתיד לשגרירות הוותיקן בעיר.