הערים העתיקות בסין

העיר העתיקה של דאלי

העיר העתיקה של דאלי (בסינית: Dali Gucheng, 大理古城) נמנית על הרשימה הראשונה של 24 ערי התרבות וההיסטוריה החשובות ביותר בסין. העיר שוכנת ממזרח לחורבות של בירת שתי הממלכות העתיקות – ממלכת נאנג'או וממלכת דאלי. היקף חומת העיר 6 ק"מ, גובהה 8.3 מטרים ועוביה 6.6 מטרים. בחומת העיר 4 שערים, אחד בכל כיוון – דרום, צפון, מזרח ומערב – ומעליהם ניצב מגדל. בארבעת פינות החומה ניצבים גם כן מגדלי שמירה. החלק החיצוני של חומת העיר עשוי לבנים, בחלק העליון ביצורים מרובעים ומתחתיה מקיף אותה חפיר. העיר שבתוך החומה ערוכה בצורה מסודרת, ממש כמו לוח שחמט, וחוצים אותה שתי וערב 5 רחובות מצפון לדרום ועוד 8 סמטאות ממזרח למערב. החומה של דאלי לא נשמרה בשלמותה, וכיום נשמרו חלקים מהחומה הצפונית והדרומית וכן מגדל השער הדרומי.

העיר העתיקה של דאלי שקטה ונינוחה וברחובותיה זורמים פלגי מים מפכפכים וצלולים. בכל בית ובית בדאלי מגדלים צמחים, שמלבלבים בכל ימות השנה ושרבים מהם מפריחים פרחים ומניבים פירות. בין הרחובות והסמטאות מסתתרים בתי תה וגנים קטנים שבהם יכולים המטיילים לנוח. מסעדות ובתי הקפה מערביים וחנויות חפצי אמנות פזורים לאורך שני צדי הרחובות והם פופולריים מאוד בקרב המטיילים.

סיטאנג: בתים עתיקים על גדות התעלה

סיטאנג (Xitang, בסינית: 西塘) היא עיירת מים עתיקה הממוקמת בסמוך לעיר ג'יאסינג שבקצה הצפון-מזרחי של מחוז גֶ'ה-גְ'יָאנְג, באמצע הדרך בין הערים שנחאי להאנג-ג'ואו. לעיירה היסטוריה של אלפי שנים – כבר בתקופת המדינות הלוחמות (476-221 לפנה"ס), הייתה סיטאנג עיירה בעלת חשיבות אסטרטגית, בזכות מיקומה על הגבול בין מדינות ווּ ויוּ'אֶה. סיטאנג יושבת במישור פורה וירוק שאותו חוצים כמה נחלים. במבט ממעוף הציפור על העיירה כולה, אפשר לראות שהיא מוקפת במקווי מים צלולים בכל מקום, המצצנצים באור הראשון של השחר ובאור האחרון של שעות בין הערביים, ובתי העיירה העתיקים משתקפים בהם. המים השקטים, הגשרים המעודנים, השתקפויות המבנים המסורתיים בזריחה ובשקיעה וסירות הדיג המנצנצות באור האחרון של היום יוצרים תמונה מרהיבה, שאפשר לראות רק בעיירות המים הרבות המנקדות את המישורים הפוריים שמדרום לאפיק התחתון של נהר היאנגצה.

בסיטאנג כמה קבוצות מבנים שמורים היטב מתקופות שושלות מינג וצ'ינג, שלהן ערך אמנותי רב וחשיבות גדולה בחקר הארכיטקטורה הסינית המסורתית של עיירות המים. העיירה מפורסמת בזכות המספר הרב של פרוזדורים סיניים מסורתיים, סמטאות עתיקות וגשרים הנמתחים מעל תעלות המים.

ווּ גֶ'ן (Wuzhen, בסינית: 乌镇)

מרחק 40 ק"מ מג'יה סינג נמצאת העיירה וו ג'ן (מילולית: עיירת העורב). יתכן שהמקור לשם זה נובע ממנהגם של תושבי העיירה לצבוע את קירות בתיהם בצבע שחור. מאז היווסדה בשנת 872 שימרה העיירה את שמה, מערכת תעלות המים הצפופה וסגנון החיים המסורתי שבה. למעלה מ-400 דונמים של בניינים מקורים מתקופת שושלת צ'ינג ויותר מ-100 גשרי אבן עתיקים בצורות שונות מאפשרים למבקר להתוודע אל סגנון הבנייה הטיפוסי של עיירות המים.

מלבד החוויה הארכיטקטונית, ניתן לטעום מתרבותו של המקום על ידי ביקור באחד מבתי המלאכה השונים בעיירה, המשמרים את אוּמנותם המסורתית של תושביה. הרחובות מרוצפי האבן ותעלות המים נפגשים זה עם זה ומציעים למטייל מסע אל עברה בן הלמעלה מ-1,000 שנה של העיירה.

קלאסיקה סצ'ואנית

פוּבּאו (Fubao, בסינית: 福宝) היא עיירה עתיקה השוכנת בדרום-מזרח מחוז סצ'ואן, סמוך מאוד לגבול עם מחוז גויג'וֹאוּ. העיירה נוסדה בשלהי שושלת יואן ובראשית שושלת מינג (המאה ה-14 לספירה). בשלהי מינג ובראשית תקופת שושלת צ'ינג (המאה ה-17 לספירה) מנתה העיירה כמה מאות בתי אב, ושגשגה כמרכז פוליטי, כלכלי ותרבותי של האזור. בשל מיקומה המרוחק, פני השטח ההרריים והגישה הקשה למקום, ירד קרנה ככל שפחת השימוש בתחבורת נהרות. אולי בשל כך ואולי בשל קוטנה היחסי, פובּאו כיום היא עיירה עתיקה שרחוקה מליהנות מן התהילה של עיירות עתיקות מפורסמות כמו ליג'יאנג או פינגיאו. היא לא שופצה או הוכרה כאתר מורשת עולמית ומספר המטיילים המגיעים אליה נמוך מאוד, אך דווקא בכך טמון קסמה. הגם שהתושבים המקומיים מתוסכלים שהפיתוח התיירותי פסח עליהם ומתלוננים שהמקום לא ממצה את הפוטנציאל שלו, למבקר מבחוץ פובאו נותרה מקום בתולי, ששמר על המראה של עיירה עתיקה שנעצרה בזמן.

בתי התושבים בפובאו אופייניים לעיירה עתיקה סצ'ואנית ובנויים בשילוב של אבן ועץ. הקירות החיצוניים לבנים ואותם מרשתות קורות עץ חומות לאורכם ולרוחבם. חלק מיופיה של העיירה הוא חוסר הסימטריה בתוכה – הבתים אינם שווים בגודלם, וכל אחד נראה שונה במקצת משכנו. בשל פני השטח ההרריים, קו הרקיע של העיירה אינו בגובה אחיד: כשמתבוננים בעיירה מרחוק, אחדים מהגגות המשולשים בולטים החוצה, ובבתים אחרים הבנויים בגובה נמוך יותר אפשר לראות את גגות הרעפים האפורים מסתתררים בין הבתים הגבוהים.

הבתים הבנויים לאורך הנחל שלצד העיירה בנויים על סמוכות עץ, ולעתים דומה שהם תלויים מעל המים. מטרת הסמוכות הייתה כמובן להגן על הבתים מפני שטפונות שפקדו תכופות את האזור הפורה. הכניסה אל הבתים ממוקמת אפוא ברחוב הפנימי של העיירה המוגבה מעל פני המים, ולא בגדת הנחל עצמה.

כפר הטובאנים, צפון-מערב סינג'יאנג

כפר הטובאנים (בסינית: Tuwa Cun, 图瓦村) ממוקם לאורך ערוץ נחל קאנאס, כ-2-3 ק"מ מהגדה הדרומית של אגם קאנאס, צפון מערב מחוז סינג'יאנג. סביבו הרים נישאים ומים צלולים, גובהו 1390 מטרים מעל פני הים וזוהי תחנת חובה לכל מי שמטייל באגם קאנאס, בדרכו מבורצ'ין.

תושבי כפר הטובאנים בקאנאס רואים עצמם כתת-קבוצה של הלאום המונגולי. ההיסטוריה שלהם ארוכה והם מוזכרים בשמות שונים במסמכים היסטוריים עתיקים משושלות סווי, טאנג ויואן (מאות 6-14 לספירה). חוקרים אחדים סבורים כי הטובאנים הם צאצאי החיילים המבוגרים, החלשים, החולים והנכים שנשארו מאחור בזמן מסעותיו הצבאיים של ג'ינגיס חאן, שהתרבו והגיעו למספרם כיום. אולם זקני הכפר טוענים כי הם שייכים לאותו עם היושב ברפובליקת טוּבה אשר ברוסיה, ממש מעבר לגבול.

הטובאנים שמרו על שפתם ועל אורח חייהם הייחודי. השפה הטובאנית שייכת למשפחת הלשונות האלטאיות, וקרובה לשפות הטורקיות ולשפות הקזחיות. לכן כל הטובאנים מדברים קזחית, השונה מן הלשון המונגולית המודרנית. הלשון הנפוצה כיום בבתי הספר של הטובאנים היא המונגולית. מלבד אאוֹ-בָּאו, החג המונגולי המסורתי שאותו חוגגים הטובאנים, הם חוגגים גם חגים מקומיים כמו "חג כניסת החורף" וכן חגים סיניים כראש השנה הסינית וחג הפנסים. הטובאנים מאמינים בבודהיזם, אולם הם מושפעים עמוקות גם מהשמאניזם. כל הבתים של הטובאנים בנויים בסגנון מקורי, חלקם התחתון מרובע וגגותיהם כצריח. בזמן המרעה התושבים ממשיכים לגור ביורט, אוהלי נוודים ורועים האופיניים למרכז אסיה.

כפר הטובאנים ואגם קאנאס מבליטים זה את זה ביופים, מתמזגים ליישות אחת, ויוצרים את הנוף האנושי והטבעי הקסום והייחודי של אזור קאנאס.