הדגל הסיני

דגל כסמל למדינה ריבונית לא היה קיים בסין העתיקה, והוא נוצר בהשפעת התנועה הלאומית במערב. בסין העתיקה נהגו חילות הלוחמים לצאת לשדה הקרב עם דגל בצורה משולשת או מעוינת, שעליו הופיעו לרוב שמות המשפחה של מפקד הצבא הבכיר. כמו כן, נעשה גם שימוש בדגל צבעוני עליו הופיע דרקון או ייצור אחר בעל משמעות תרבותית עמוקה. לאחר שבמאה ה-19 נאלצה סין לבוא במגע עם המערב, הוכר הצורך בדגל.

שושלת צ'ינג

הראשונה שבחרה בדגל הייתה שושלת צ'ינג, שנאלצה לסבול מפלישות מצד מעצמות המערב ותוהו ובוהו שהתחולל בתוכה עקב מרד הטאיפינג. לי חונג-ג'אנג (Li Hongzhang, בסינית: 李鸿章), דיפלומט, גנרל ובכיר בשושלת צ'ינג, פעל למודרניזציה בתחומים רבים. בשל ביקוריו הרבים במדינות זרות, שם לב לנוהג השימוש בדגלים באירועים דיפלומטיים. הוא פנה אל הקיסרית העוצרת, צה-סי, והצביע על הצורך בדגל שייצג את ארצו. לאחר שהוטלה עליו מלאכת העיצוב, הוחלט בשנת 1862 להשתמש בדגל הדרקון הצהוב בצורת משולש. מאוחר יותר, בשנת 1881 הוחלט לעצבו בצורה מלבנית, מתוך רצון להתאימו לנוהג הבינלאומי.

הרפובליקה של סין

לאחר כינונה של הרפובליקה של סין בשנת 1912, הוחלט לעשות שימוש בדגל 5 הצבעים, שמקורו בחיל הים של שושלת צ'ינג. 5 הצבעים בדגל - אדום, צהוב, כחול, לבן ושחור מסמלים קבוצות אתניות שונות: חאן, מאנצ'ו, מונגולים, חוי וטיבטים. כמו כן, 5 הצבעים גם מסמלים את 5 היסודות.

עם זאת, בשנת 1928 הוחלף דגל זה, בדגל "השמיים הכחולים,השמש הלבנה והארץ האדומה". ב-1895 הוצג סמל זה ללא הרקע האדום, שהוא תוספת מאוחרת יותר של סון יאט-סן בשנת 1906.

הרפובליקה העממית של של סין

בחודש יולי 1949 פרסמה קבוצת העבודה ה-6 של וועידת ההכנה קול קורא לקבלת הצעות לעיצוב הדגל החדש. הקריאה התפרסמה בעיתונים החשובים והמרכזיים במדינה, וזכתה לאישורם של מאו דזה-דונג וג'ואו אן-לאי. על ההצעות לדגל היה להתחשב ב-4 מרכיבים:

א. מאפיינים סיניים - כמו גיאוגרפיה, לאום, היסטוריה ותרבות.

ב. מאפיינים פוליטיים – היותה דיקטטורה דמוקרטית עממית.

ג. צורה מלבנית – על הדגל להיות בצורה מלבנית והיחס בין האורך לרוחב צריך לעמוד על 3 ל-2.

ד. אדום כצבע עיקרי – אך ניתן גם להשתמש בצבעים נוספים.

באותה עת שהה בשנחאי דזֶנג ליֶאן-סוֹנג (Zeng Liansong, בסינית: 曾联松), שקיווה לעצב דגל שיסמל את אהבתו למדינה החדשה, והשקיע במלאכה זמן רב עד לאמצע חודש יולי. הרעיון שהנחה אותו בעיצוב הדגל היה הובלת הקבוצות השונות בעם הסיני על ידי המפלגה הקומוניסטית.

^{הדגל שהציע דזנג ליאן-סונג}

בנוסף, מאו דזה-דונג בנאומו "הדיקטטורה העממית", הצביע על קיומם של 4 מעמדות מהם מורכבת החברה הסינית - עובדים, איכרים, בורגנות עירונית זעירה וכן בורגנות לאומית. בשל כך, מסמלים 4 הכוכבים הקטנים את הקבוצות השונות, בעוד הכוכב הגדול – את המפלגה עצמה.

 
^{משמאל - דזנג בצעירותו, מימין - הצעות שונות שהתקבלו}

עד ל-20 באוגוסט קיבלה הוועדה 3,012 הצעות (או לפי דעה אחרת, רק 2,992). מעניין לציין, שההצעה שזכתה לפופולריות הרבה ביותר, ובתוך כך גם בתמיכתו של מאו דזה-דונג, כללה קו אנכי צהוב בתחתית הדגל, המסמל את הנהר הצהוב.

^{הקן הצהוב מסמל את הנהר הצהוב, הצעה זאת זכתה לאהדה רבה}

היו גם שסברו כי יש להביא לידי ביטוי בדגל גם נהרות נוספים הזורמים בסין, בהם היאנגצה ונהר הפנינה, ולכן הציעו להוסיף 2 או 3 קווים אנכיים בחלקו התחתון של הדגל. עם זאת, מתוך חשש שקו זה עלול לסמל את חלוקתה של המדינה, נדחתה ההצעה. 

לאחר בחירת 38 הצעות לדגל החדש, התגלה כי עיצובו של דזנג לא נכלל ביניהן, והיא הוחזרה לדיון מאוחר יותר על ידי מחברי הוועדה. עם זאת, הוחלט להסיר את הפטיש והמגל מהעיצוב המקורי, זאת בשל הדמיון הרב לדגל של בריה"מ. ב-27 בספטמבר 1949 הדגם המשופר של הדגל נבחר פה אחד לשמש הדגל הרשמי של הרפובליקה העממית של סין, ושמו שונה ל-"דגל 5 הכוכבים האדום".

^{דגל סין הנוכחי}