פולחן האבות הקדמונים

פולחן האבות הוא אחד המוקדים של התרבות הסינית במהלך אלפי שנים. עדויות ראשונות לכך ניתן למצוא עוד בעצמות הניחוש מתקופת שושלת שאנג (האלף השני לפנה"ס). על פי תפיסה זאת, גם לאחר מותו של האדם הוא ממשיך לשחק חלק חשוב בחיי היומיום בעולם החיים. בימי עבר היה נהוג להקריב קורבנות לאבות שנפטרו, מתוך אמונה שאלו חיוניים לכלכלתם בעולמות אחרים, כמו גם מתוך תקווה כי הם יגמלו לצאצאיהם המסורים.

דרך נוספת בה ניתן להמשיך ולדאוג לנפטר, היא הצעת מנחות של אוכל ומשקה. מעשה נפוץ נוסף הוא שריפת ניירות כסף המכונים "כספי רוחות" (mingbi, בסינית: 冥币), שנועדו לשמש את הנפטר בעולם הבא לצרכים שונים, בין היתר גם לצורך מתן שוחד לפקידים מושחתים, אם יזדקק לדבר. מעניין לציין, כי בשנים האחרונות צצה לה תופעה חדשה של שריפת ניירות המעוצבים בשלל צורות של חפצים יקרי ערך, דוגמת טלפונים ניידים, מכוניות, בתים ומחשבים. על אף שזהו ביטוי מודרני, הרי שהוא משקף נאמנה את התפיסה המסורתית הקדומה בדבר מילוי חובה זאת.

^{כספי רוחות, גם בעולם המתים צריכים כסף}

כך, כפי שדאגו להם וסיפקו את צרכיהם בעודם בחיים, על בני המשפחה להמשיך בתפקיד זה גם לאחר מות קרוביהם. בדרך זאת ממלאים הסינים את חובתם המוסרית כלפי אבותיהם ומספקים להם את צרכיהם הגשמיים גם בעולם הבא. בתמורה, רוחו של הנפטר תגן על רווחתם ובריאותם של בני משפחתו.

פולחן האבות הוא גם ביטוי של ערך מוסר סיני חשוב במעלתו, הרי הוא כיבוד ההורים - סיָאוֹ (xiao, בסינית: 孝). ערך זה הוא אחד מאבני היסוד החשובים והבולטים ביותר של התרבות הסינית מראשיתה ועד ימינו. כמו כן, הוא גם הבסיס ליתר ערכי המוסר האנושי. הערך המסורתי של כיבוד הורים, ממשיך להתקיים גם לאחר שגופם הפיזי אינו נוכח, אך הטיפול בהם נעשה בדרכים דומות – סיפוק צרכיהם כגון מזון, כסף וכו'. כך למשל, האוכל, על תיבולו, יעשה בדיוק על פי דרישותיו של ההורה כשעוד היה בחיים.

מרכיב חשוב נוסף בפולחן האבות הוא לוח הנשמה (Paiwei, בסינית: 牌位), עליו כתוב שמו של הנפטר, תאריך הלידה והפטירה, וכן מידע נוסף כמו מקום הקבורה. בפני לוח הנשמה תודלק הקטורת ויונחו מנחות שונות. על פי התפיסה הסינית, לנשמה שני חלקים: האחד, שייך ליסוד היין, ונקרא פּוֹ (Po, בסינית: 魄) שוכן בקבר. במקביל, חלק נוסף השייך ליסוד היאנג ונודע בשם חוּן (Hun, בסינית: 魂) שוכן בעמוד הנשמה.

^{לוחות נשמה}

מקום אחר בו מתבצע פולחן האבות, הוא במקדשי או היכלי אבות (Citang, בסינית: 祠堂). במקדשים אלו לא נמצאות גופת הנפטרים, כי אם לוחות הנשמה. אלו מסודרים כמובן על פי סדר היררכי, בהתאם לבכירותו של כל אחד ואחד מהם.

ראוי לציין, כי במקביל לדתות כמו הבודהיזם והדאואיזם, הרי שבסין הייתה ועודנה קיימת דת עממית, המכונה הדת העממית הסינית (Zhongguo minjian zongjiao, בסינית: 中国民间宗教) ובמרכזה פולחן לאבות הקדמונים, כמו גם לאלים שונים. התואר "דת" חוטא לאמת, מכיוון שמדובר באמונות עממיות וסינקרטיסטיות שהתפתחו והשתנו עם השנים ואינן דומות לתפיסה המערבית של אלוהות ודת. בנוסף, על אף שלמתבונן מהצד נראה כי מדובר בדת, הרי שלאמיתו של דבר מדובר בחלק בלתי נפרד מרקמת חייהם החברתיים והתרבותיים, ואין הדת קיימת כישות עצמאית. לעיון נרחב יותר בנושא, מומלץ לקרוא את מאמרו של פרופ' מאיר שחר.

מבין הפולחנים הנערכים לאבות, ראש השנה הסיני הוא אחת ההזדמנויות החשובות ביותר. במקביל לאיחוד המשפחתי, מוזמנים גם האבות שעזבו את עולם החיים להשתתף באירועי החג. לפני ארוחת הערב החגיגית, יערך טקס מיוחד בחצר הבית, ובראשו יעמוד בן המשפחה המבוגר ביותר. בני המשפחה, מקוטנם ועד גודלם, ילבשו בגדים חגיגיים ויניחו על השולחן מאכלים שונים, בהם עוף, דגים, בשר ופירות. במרכז השולחן יוצבו עמודי הנשמה של האבות, ומנחה הטקס יצייר מעגלים, בתוכם ישים את כסף הרוחות. לאחר מכן, עורך הטקס ישרוף את הכסף ויזכיר את שמותיהם של המתים, הוא יבקש מהם לשוב הביתה לחגוג את ראש השנה, ולברך את צאצאיהם במזל, עושר וכל טוב. בשלב זה ידליקו זיקוקים, וכל המשפחה תכרע ארצה על ברכיה ותשתחווה. בכך תם ונשלם לו הטקס הראשון. 

מערב ראש השנה ועד היום השני של השנה החדשה, יבקרו בני המשפחה הצעירים אצל קרוביהם המבוגרים. הם ישתחוו תחילה ללוחות הנשמה של האבות, ולאחר מכן בפני זקני המשפחה החיים. במקביל, יעניקו המבוגרים לצעירים מעטפות אדומות מלאות במזומנים. ביום השני של ראש השנה, יערך טקס נוסף, בו תיפרד המשפחה מרוחות האבות. גם בטקס זה יושמו לוחות הנשמה במרכז השולחן, כספי רוחות ישרפו, יודלקו זיקוקים והמשתתפים יכרעו אפיים ארצה.

יש לציין, כי כיום מסורת זאת אבדה במקומות רבים במדינה, ועודנה קיימת רק בחלק מהכפרים.