התייר הסיני נקרא לסדר

עליית קרנה של סין לא זאת בלבד שתרמה להפיכתה בעשור האחרון לאבן שואבת למטיילים מכל רחבי הגלובוס, היא אף מסייעת למצב אותה כאחת מ"יצואניות" התיירים המובילות בעולם. כך למשל בשנת 2013 ביקרו כ-100 מיליון סינים במדינות אחרות, ובשנה זאת מצפים שהמספר יגיע ל-110 מיליון. אין זה גם סוד שהסינים פיתחו בשנים האחרונות חיבה גוברת למוצרי מותרות ומותגי יוקרה וכשהם עושים "שופינג" בחו"ל, הם אוהבים לקנות לעצמם בעיקר שעוני יוקרה, תכשיטים, ביגוד ואביזרי אופנה.

עם זאת, על אף מגמות הצריכה והתיירות, הרי שבכל הקשור לתחום הנימוסים וההליכות – לסינים יש עוד הרבה מה ללמוד.

בעבר, ביקור במדינה זרה היה חלום יוקרתי ובלתי מושג. המעטים שהצליחו לטייל במדינות אחרות זכו לרוב להשכלה רחבה או היו מוצלחים במיוחד בעיסוקם. בנוסף, הם גם ידעו כיצד יש להתנהג מחוץ לגבולותיה של סין בכל הקשור להליכותיהם. עם זאת היום, סינים רבים יכולים להרשות לעצמם לבקר בעולם, אך הם לא יודעים כיצד יש להתנהג כהלכה. בשל כך, לתייר הסיני, כמעט כמו לעמיתו הישראלי, יצא שם של אדם קולני, חצוף, מרוכז בעצמו וחסר כל משמעת עצמית.

דיבור בקול רם במקומות ציבוריים, יריקה ברחובות, עקיפה בתור וכתיבת גרפיטי על מוצגים עתיקים אינם ראויים גם בסין, אך הם מתקבלים בהבנה. עם זאת, כאשר הם נעשים מחוץ לגבולות סין, הם הרבה יותר בולטים ובוטים. כך לתיירים המגיעים לראשונה למדינה זרה חסרה המיומנות של תקשורת בין-תרבותית. הם מניחים שדברים המקובלים בסין יתקבלו בברכה גם במדינות אחרות.

לאמיתו של דבר, תיירות פנים המונית החלה רק בשנת 1999, אז החלה סין. קביעתם של ימי החופשה החדשים נועדה לעודד את תיירות הפנים וכן את הצריכה. .

במקביל למקום התקשורתי הנרחב שניתן להתנהגות לא ראויה של סינים במדינות אחרות, הממשלה וקובעי המדיניות מודעים לחשיבות של חינוך הציבור. בחודש אוקטובר האחרון נקבע חוק חדש העוסק בתיירות, ודורש ממטיילים לשמור על הסדר הציבורי ולכבד את התרבות המקומית. בחודש אפריל האחרון הציגה לשכת התיירות ומשרד המסחר והתעשייה חוזה התקשרות חדש בין לקוחות לסוכנויות תיירים במדינה. על פי חוזה זה, לסוכנויות תעמוד הזכות להפסיק את ההתקשרות עם לקוחות שהיו מעורבים בפעילות בלתי חוקית או שהתנהגו בצורה בלתי ראויה בסין או מחוצה לה.