מאכזבי חג האביב

מאת: יומון העם  תרגום: רן בולדור, סו' ג'יה

לא כולם בסין יחגגו השנה את חג האביב, ראש השנה הסיני, בדרכים המסורתיות המקובלות. המודרניזציה והעיור כבר חוללו שינויים בדרך שבה צעירים סינים רואים את החג, שמזה דורות מדגיש את ערכי המשפחה.

ארוחת ערב משפחתית, זיקוקים, חלוקת מעות במעטפות אדומות כמו גם ביקור קרובים היו חלק בלתי נפרד מכל חג אביב של וואנג ליי בבית משפחתו, בכפר קטן במחוז הנאן. אולם השנה, וואנג, איש מכירות של טלפונים סלולריים בן 26 שעובד בבייג'ין, החליט שלא לחזור הביתה. הוא החליט שאת הארוחה המשפחתית תחליף נסיעה עם חברים למחוז הונאן. הוא יצא לשם ביום הראשון של החג וישוב לבייג'ין לפני תום החגיגות, ביחד עם כל יתר החוגגים שמתהדרים בלוח זמנים עמוס. "ראש השנה זה זמן טוב לטייל, משום שאין הרבה מטיילים בתקופה הזאת", אומר וואנג.

^{כולם מתרוצצים בחג}

וואנג מספר שאווירת החג בכפרו כבר אינה כבשנים עברו. רוב האיכרים הצעירים עקרו מזרחה כדי למצוא עבודה באיזורים המפותחים יותר, ורבים יחזרו רק כעבור שנתיים-שלוש. הוריו של וואנג גם לא ישהו בכפר, אלא יסעו לבלות את החג אצל אחותו המתגוררת בסיה-מן שבפוג'יין. וואנג כנראה יראה אותם בקיץ.

תיירות בתקופת חג האביב הפכה לפופולארית ב-1999, כשהממשל הסיני החליט לציין את החג בצורה של חופש בן שבוע ימים, או מה שמכונה "שבוע הזהב".

לי סיאנג, פקידת משרד מבייג'ין, נסעה לפני שנתיים לטייל בגואנגסי שבדרום סין. "לא הייתי אומרת שזאת הדרך הטובה ביותר לחגוג את החג, אבל זהו החופש הארוך ביותר לאורך כל השנה, ואנשים רבים מטיילים בזמן הזה", היא אומרת. כל שנה היא מתלבטת בין התרוצצות תיירותית ברחבי סין לבין שיבה לבית הוריה, הגרים במחוז ג'ילין שבצפון המדינה. השנה היא חזרה הביתה. "אני אוהבת לטייל, אבל אני רוצה להיות עם ההורים שלי. הלוואי שהייתי יכולה לטייל ביחד איתם".

זוגות שמגיעים ממקומות שונים בסין וגרים במקום שלישי מוצאים את עצמם מול תסבוכת בכל חג. התופעה הזו נפוצה בעיקר בבייג'ין, שנחאי וגואנג ג'ואו. זוגות עם מספיק מזל שהצליחו לקנות כרטיסי רכבת הביתה, יחלקו את זמנן בין שתי המשפחות, דרך מעייפת לצין את החג.

^{דרך החתחתים של חג האביב:
חופש קצר מדי, כרטיסי רכבת, מתנות, היטלטלות בדרכים ומכת חתונות}

גם עבור אלה שמגיעים מהכפרים או מעיירות קטנות אך עובדים בערים הגדולות נכונו אי אלו עוגמות עם בוא החג, ורבים מעדיפים לוותר על הנסיעה הביתה. התרבות הסינית כבר תייגה את אלה כקבוצה מיוחדת בנוף התרבותי והעניקה לה את השם – "קבוצת המפחדים לשוב בחג האביב", (Chunjie Kongguizu, בסינית 春节恐归族). הקבוצה מורכבת משלושה סוגים של אנשים. הראשונה, מכילה בתוכה את אלו שאין להם אנרגיה מספיקה לחוות את הנסיעות המפרכות של החג. השנייה, מורכבת מאנשים שטרם התחתנו והביאו ילדים לעולם. הם לא מעוניינים לספוג את הלחץ של קרוביהם שעדיין חושבים בדרך מסורתית. השלישית, הם אלו שנסעו לעיר הגדולה בחיפוש אחר כסף ותהילה, אך לעת עתה נכשלו בנסיונותיהם ולכן לא מעוניינים להראות את פרצופם.  

^{יושב אדם בתחנת הרכבת ומדמיין בלאות את השאלות הבנאליות לחג האביב:
חתונה? עבודה? משכורת? מתנות? מעות ראש השנה?}

למרות האתגרים והקשיים, רוב הסינים עדיין בוחרים לבלות את ראש השנה עם משפחתם. באינטרנט ניתן למצוא אינספור עדויות וסיפורים של אנשים הנוסעים הביתה ברכבות דחוסות, באופנועים או בטרמפים משותפים. "אני חושבת שחג האביב יכול להשתנות בצורתו, אבל הוא תמיד יהווה את האיחוד המשפחתי החשוב ביותר בשנה", קובעת לי סיאנג, הפקידה הבייג'ינאית, "וכשיהיה לי ילד או ילדה, אספר להם על מקור החג ולמה אנחנו חוגגים אותו כל שנה".