מצוקת המוניות בערי סין

אתם עומדים בקור המקפיא, אולי אף תחת מטר של גשם זלעפות או שלג כבד, עייפים מנפנופי ידיים אל עבר מונית שאולי תיאות בטובה לעצור ולגאול אתכם מחיפושכם. חוויה זאת מוכרת לרבים מהתושבים והזרים החיים בבייג'ין ובערים אחרות ברחבי המדינה, ששואלים את עצמם: לאן נעלמו כל המוניות?

על אף התלונות בדבר מחסור במוניות, הרי שבאחד ממגרשי החנייה בבירה חונות בשעות השיא מאות מוניות, זאת בזמן שנהגיהם בטלים ממלאכה. חלקם חוטפים תנומה קלה, אחרים קוראים עיתון, מעשנים סיגריות ומשחקים קלפים להנאתם. במקביל להתנהלותם השאננה, הרי שנוסעים רבים מייחלים למונית שתגאל אותם מייסורי הצפייה.

"הרחובות פקוקים מדי. אם אכלא לפקק תנועה, הרווח שלי לא יספיק אפילו כדי לכסות את הוצאות הדלק", מתלונן נהג מונית בשם ג'אנג. הוא ועוד יותר מ-300 נהגים חונים באופן קבוע במגרש החנייה דווקא במהלך השעות בהן הביקוש למוניות מרקיע שחקים. המנהג נהפך לפופולארי אף יותר לאחר שרשויות עירוניות החלו להעניש מוניות שסירבו לקחת נוסעים למחוז חפצם.

^{משחקים קלפים או תופסים תנומה קלה באמצע היום, נהגי מוניות בבייג'ין}

בערים סיניות אחרות המצב איננו מעודד יותר. בסיאן, בירת מחוז שאאנסי, סירבו נהגי מוניות לקחת נוסעים, אלא אם כן ייאותו לשלם סכום גבוה מהקבוע בתקנות הרשמיות.

"שלם יותר, או שתמשיך לקפוא בקור!" אומר אחד מנהגי המוניות הממתינים מחוץ לתחנת הרכבת של סיאן. "לא יהיה נהג אחד שאפילו יחשוב להפעיל את המנוע מבלי שהסכמת לשלם סכום נוסף של כסף".

מנגד, אומרים נהגי המוניות שגם הם קורבנות של המצב. חברות המוניות המורשות מטילות תשלומים גבוהים על הנהגים ומותירות אותם להתמודד עם הכנסות זעומות.

ג'אנג מספר כי הוא ונהג נוסף חולקים רכב משותף. הם משלמים יחדיו מדי חודש 9,500 יואן לחברת המוניות. עם זאת, הוא עובד לכל הפחות 26 ימים בחודש, אך מרוויח בממוצע רק 3,000 יואן. "הייתי פורש מזמן מהעבודה הזאת אם לא הייתי צריך למממן את לימודיו של בני באוניברסיטה", מספר ג'אנג בגילוי לב.

השיטה הנהוגה כיום, על פיה נדרשים נהגי המוניות להשתייך לחברת מוניות ולשלם תשלום חודשי קבוע החלה בסוף שנות ה-90 במאה שעברה, כאשר ממשלות הערים רצו להסדיר את השוק הפרוץ. במקרים רבים נדרשים נהגי המוניות לרכוש בכוחות עצמם את כלי הרכב, כמו גם לשאת בהוצאות התפעוליות בכוחות עצמם. יש הרואים בשיטה הקיימת סוג של מונופול, הגורם לדכדוך הנהגים ולשירות ברמה ירודה.

החברות מוכרות את הזיכיון לתפעול מונית לאחר שקיבלו אישור לעסוק בתחום מהממשלה, תהליך המתנהל כולו מאחורי דלתיים סגורות", מספר יו הוי, חוקר של הנושא מהאקדמיה הסינית למדעי החברה.

"נהגי המוניות לא יכולים להביע את עמדתם בנושא העמלות הנגבות מהם, הם כועסים על החברות הגורפות לכיסן רווחים שמנים אך ממאנות לסייע בתשלום הדלק, התיקונים וההוצאות האחרות", מגלה מאו באו-הואה, פרופסור באוניברסיטת ג'יאו-טונג שבבייג'ין.

לדברי מומחים, על מנת לשבור את המונופול הקיים, על הממשלה להרפות את שליטה מתחום הנפקת הרישיונות למוניות. המספר המוקצה כיום למוניות, הם סוברים, איננו תואם את הצרכים הקיימים. מספר המכוניות המורשות לעסוק בתחום בבייג'ין מוגבל ל-66,600 עוד מתחילת המאה ה-21. עם זאת, הרי שאוכלוסיית העיר גדלה מ-13.8 מיליון ב-2003 ל-20 מיליון כיום.

אל פרצה זאת התגנבו ה"מוניות השחורות", כלומר מוניות בלתי מורשות. נהגים אלו נוהגים ברכבם הפרטי, אינם מפרישים חלק מרווחיהם לחברה כלשהי ומציעים אף שירות זול יותר ממתחריהם המורשים.

לדברי יו, מצוקתם של נהגי המוניות יכולה להיות מיושבת באופן זמני על ידי העלאת תעריפי הנסיעה והורדת העמלות הנגבות מהנהגים. עם זאת, פתרון לטווח הארוך יהיה מעבר להתנהלות על פי כללי המשחק בשוק התחרותי.