האם טניס שולחן בדרכו אל מחוץ לאולימפיאדה?

שמועות על דיונים של הוועד האולימפי הבינלאומי בדבר ביטול ענף טניס שולחן (פינג-פונג) מהמשחקים האולימפיים עוררו חששות רבים ואף זעם בתקשורת הסינית. במאמר של "יומון העם", שופרה של המפלגה הקומוניסטית הסינית, נכתב כי "הדומיננטיות הסינית בענף היא ככל הנראה הסיבה היחידה להוצאתו האפשרית של טניס שולחן מהמשחקים האולימפיים". אכן, מלבד בשנים 1992 ו-2004, קטפו השחקנים הסינים לא רק את מדליות הזהב, אלא אף את מדליות הארד והכסף. השינויים שנערכו במשחק במהלך השנים גם הם לא שינו מאומה ממעמדה הכמעט מונופולי של סין במשחק זה.

עם זאת, אין זה הגיוני לזרוק החוצה את טניס השולחן מחוץ לאולימפיאדה רק בשל דומיננטיות של מדינה אחת. על פי היגיון מעוות זה, הרי שגם לענף הכדורסל צפוי גורל דומה בשל הדומיננטיות של ארה"ב בתחום.

^{ג'אנג ג'י-קה, זוכה מדליית הזהב בתחרות יחידים של טניס שולחן באולימפיאדה האחרונה}

ליו גואו-ליאנג, מאמן ראשי של נבחרת הגברים הסינית בטניס שולחן, סמוך ובטוח שהספורט ימשיך להיות ספורט אולימפי. "על מנת לקבוע אם ענף מסוים יחשב לענף אולימפי, יש להביא בחשבון קריטריונים רבים, כגון מספר החברים באגודות של ענף זה, מספר המדינות הלוקחות חלק בו באולימפיאדה, שיעור הרייטינג לו הוא זוכה, וכן קבלת תמיכה כלכלית מחברות גדולות. למיטב הבנתי, טניס שולחן עונה בקלות לכל הדרישות האלו."

נראה שלליו יש על מה לסמוך. באיגוד הבינלאומי לטניס שולחן חברות 257 מדינות, וארגון הספורט שלו שני בגודלו רק לכדור עף. בנוסף, כרטיסים לתחרויות טניס שולחן כמעט שאזלו באולימפיאדת לונדון, כך על פי הוועדה המארגנת של המשחקים.

עם זאת, לא ניתן להכחיש כי קיימות מספר בעיות בהתפתחותו של הענף. הצעדים שנקטה סין על מנת לקדם ספורט זה בעולם טרם הראו סימני הצלחה. במקביל, משחקי ליגת העל הסינית של טניס שולחן לא הצליחו למשוך קהל צופים גדול או לעורר עניין רב בדומה לליגת ה-NBA האמריקנית.

לדברי יאו ג'ן-סו', לשעבר סגן ראש איגוד טניס שולחן בסין, יש לדון כיצד סין יכולה לעזור למדינות העולם בצורה יעילה יותר לשפר את רמת המשחק, ולא האם ענף זה היה גם באולימפיאדות הבאות.

אוהבי הספורט בסין מרגישים מעודדים קלות מכיוון שיתכן שאמנויות הלחימה הסיניות (ווּ שוּ) יהפכו לספורט אולימפי חדש. עד כה, 117 מדינות החברות בוועד האולימפי הבינלאומי הביעו את תמיכתם ברעיון.