מוסר סיני אבסולוטי? אין דבר כזה

_{הערת המתרגם: כתבה זו מבוססת על מאמר דעה מאת וַאנג מֶנג שכותרתו במקור "מספר בעיות בתרבות המסורתית של סין". ואנג מנג הוא סופר ואיש אקדמיה, כמו גם חבר במוסדות שונים של המפלגה הקומוניסטית הסינית. בשנת 2010, נכלל שמו ב"רשימת הסופרים העשירים והמשפיעים של סין". מקור הידיעה הוא סוכנות החדשות הממשלתית הסינית.}

ואנג מנג סבור שהנוהג בסין הוא לייחס חשיבות רבה למוסר. הדבר בא לידי ביטוי במישורי החיים השונים, כולל בפוליטיקה וביחסים בין אישיים (לרבות יחסים אינטימיים) – תופעה נדירה בעולם של זמננו. על מה הסתמכו האצילים כדי לשמר את יציבות המערכת בתקופה הפאודלית? על מוסר.

צידה המעשי של תורת המוסר הוא יישומה בקרב הממשל ובעלי השררה. מאז ימי קדם כל מה שהטפנו היה השרשת המוסר, והיה זה מוסר שיש בו מן ההצדקה וההיגיון, מוסר שהגיע משמים, מן האדמה ומדרך הסגולה.

תורת המוסר הסינית היא לשד חיינו והיא גם מה שייחודי בנו, והיא הייתה בגדר הכוח המלכד של האומה הסינית. היא גם נקודת התורפה שלנו, ועלינו להקפיד לשים לב, להשגיח במה טוב ומה רע, מה אמיתי ומה כוזב, לא רק להרהר בתועלת. תורת המוסר הזו כבר התקבלה בקרב האזרח הפשוט, ובל לה לממשלה להתעלם מעובדה זו, על מנת לשמר את יחסיה התקינים עִם העם. יחד עם זאת, לדבוק בתורת המוסר ולקבל את הלגיטימציה ממנה באופן גורף פרושו להתרחק מהמציאות היומיומית ומהלכות החברה המודרנית. מצד שני, שלילת המוסר תרחיק את הממשלה מהעם.

ואנג מנג טוען שתפיסת העולם הסינית רואה את התרבות כהוליסטית. בהיותה כך, הפרטים הקטנים נטמעים ונדמים לתמונה הגדולה, הם מתחברים לכלל ויוצרים קונספציה. גם בתקופות מוקדמות של התרבות הסינית, בהן מספר האסכולות ודרכי המחשבה הפילוסופית היה רב מספור, הדפוסים שלהן היו דומים ולתרבות היה מרקם אחיד. הדגש הוא תמיד על המכלול ולא על הספציפי, על החיבור ולא על החלוקה. ההסתכלות היא כזו שאם תבין את אחד המרכיבים, תבין את כל השאר והבעיה כבר ממילא פתורה מאליה. בהסתכלות פילוסופית זו, כך הסוגיות העומדות על הפרק בסין של היום, אינן יכולות לעבור טיפול נקודתי, כמו בדיקור. בין אם מדובר בבעיותיה הכלכליות, בעיותיה החברתיות או בבעיות בשלטון, יש להביט בכולן יחד דרך עדשה רחבה ולא לנסות להתמודד עם כל דבר בנפרד.

כשאנשים הבינו מהו הטוב והמושלם, כך גם נולד הרע והמתועב. כשסינים ניגשים להתמודד עם בעיות, הם יודעים שלכל מטבע שני צדדים ושאין רק דרך אחת לפתרון. היתרון בכך הוא שבעתות מצוקה, סיני תמיד ימצא פתח מילוט. החיסרון בגישה זו הוא בהיותה אבן נגף בפני התפתחותם של החוק והלוגיקה.

לתרבות הסינית יש יכולת הסתגלות משל עצמה, יכולת התחדשות אינהרנטית. בכל תרחיש אפשרי תימצא הדרך הנכונה, דרכים רבות תימצאנה, למעשה. יכולת זו מאפשרת לסינים להתמודד עם מצבים קיצוניים ביותר, תוך שמירה על עמדה מוסרית בצד החיובי של המתרס.