CPI, GDP ומה שביניהם

בשנים האחרונות נאלצת סין להתמודד עם בעיה כלכלית שהולכת ומחריפה: מחד היא מבקשת לשמור על רמת צמיחה גבוהה שתמשיך להניע את פיתוחה, ומאידך היא מנסה לשמור על מדד מחירים לצרכן (CPI) נמוך שיאפשר רמת חיים סבירה גם למעמד הביניים.

בימים האחרונים פרסמה הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה בסין כי מדד המחירים לחודש יולי עמד על 1.8% יותר לעומת השנה הקודמת. יחד עם זאת, הנתון מצביע על ירידה משמעותית במדד ה-CPI לעומת חודשים קודמים (לדוגמה, לפני חצי שנה נרשמה עליה של כ-4.5% לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת). זוהי הרמה הנמוכה ביותר של המדד מזה 30 חודשים.

^{מוצרי הבסיס בדרך חזרה למחירים הגיוניים}

עושה רושם שקיימת ירידה בלתי פוסקת של מחירים, אך האם על עובד הצווארון הלבן הסיני לפצוח בריקודי שמחה?

חוקר מאקרו כלכלי במרכז לחקר הפיתוח הממשלתי טען כי מדד ה-CPI יורד בעיקר הודות ליציבות במחירי הסחורות לאחרונה, כמו גם עקב "אפקט ההעברה" (Carryover Effect) של המחירים מן השנה הקודמת. בעוד שהירידה אמורה לכאורה לשמח את האדם הפשוט מהרחוב, היא למעשה גם גורמת לאפקט מנוגד הפוגע בתקבולי החברות, ובסופו של דבר גם בעובדים עצמם.

בהסתכלות על מדד ה-PMI הסיני (מדד המחירים ליצרן, כלומר, מדד המשקף את תקבולי היצרנים עבור סחורות שנמכרות לצרכנים), ניתן אכן לראות שגם הוא נמצא בירידה בשלושת החודשים האחרונים.

סגן ראש בית הספר לכלכלה באוניברסיטת פודאן בשנחאי, סון לי ג'יין, מסביר: "ירידת ה-CPI משקפת האטה ברמת הצמיחה. אם הירידה ממושכת, ישנה השפעה משנית על ההשקעות ובכך גם על היקף התוצרת במשק. למעשה, רמת רווחיות נמוכה לחברות תאט אף יותר את הצמיחה."

נתוני השנה הקודמת מצביעים על כך שעלויות כוח האדם ועלויות התשומות עלו באופן ניכר, בעוד שמחירי מוצרי החשמל רק הלכו וירדו. ניתוח התופעה מראה באופן ברור שרווחיות החברות הצטמצמה בצורה משמעותית, וכן מצביע על ירידה בהיקפי הביקוש למוצרים אלו. הכלכלנים מודעים לכך שהחברות והמפעלים הם "מכונת היציבות" של המשק, ויש להגן עליהם מפני פגיעה רצינית שתגרור זעזוע גדול יותר.

השנה נוכחנו לגלות שהשפעות נגעיו של המשבר הכלכלי העולמי, ביחד עם התרחבות לא מהירה דיה של ביקושים פנימיים בסין, צפות על פני השטח. כבר כמה רבעונים רצופים שסין חווה האטה בצמיחה, ו"הטרויקה" כבר לא עושה את העבודה (שלושת הסוסים המושכים את "כרכרת הצמיחה": השקעה, ייצוא וצריכה).

כלכלנים רבים מסכימים שירידת ה-CPI מותירה מרחב רב למדיניות מאקרו כלכלית. אז מה ניתן לעשות על מנת לשמר את הצמיחה?

שינוי במדיניות המוניטארית היא אפשרות שעשויה להוביל ליציבות. כלכלנים מסוימים טוענים כי בהינתן מצב בו אין שינוי לאורך זמן, יש לשנות את יחס המרת המטבע באופן מלאכותי, אך בצורה מדודה וזהירה. בנוסף, על קובעי המדיניות למצב את הביקושים הפנימיים כך שיהיו המנוע המרכזי של הכלכלה, וזאת יש לעשות על ידי חלוקה צודקת יותר של העושר.

בשנת 2011 עמד שיעור הגידול בהכנסה הממוצעת לנפש (לעומת 2010) על 8.4% – נתון נמוך יותר מאשר צמיחת התוצר (9.2%) והגידול בהכנסות הממשלה (24.8%). באותה העת, הצריכה עמדה על פחות מ-50% מן התוצר. לשם השוואה, במדינות מפותחות נתון זה עומד על 70%, וכרגע סין צורכת אף פחות מהודו. "חלוקת ההכנסה היא הבעיה החשובה ביותר של סין בהקשר של הצמיחה הכלכלית," אמר לין יי-פו, ראש מכון חקר הפיתוח של אוניברסיטת פקין. "השינוי צריך להיעשות ברמה הכללית, ויש ליישם שני מהלכים, כאשר האחד הוא חלוקה צודקת יותר של ההכנסות, באמצעות גביית מיסים והשלמת הכנסה, והשני הוא העלאת שכר המינימום לפועלים ואלו העוסקים במלאכת כפיים."