אפריקה והמודל החקלאי של סין

ההתנוונות המתמדת של הקרקע באפריקה והפגיעה באיכותה, גורמות למחירי התוצרת החקלאית המעטה שמופקת ממנה להרקיע שחקים. מומחים טוענים כי על מנת להגדיל את התפוקה יש לפעול על פי המודל הסיני ולהשתמש בזנים מעורבים ובדשנים כימיים. עם זאת, יש הגורסים כי סיפור ההצלחה של החקלאות הסינית לא הובן כהלכה והניסיון ליישם אותו על אדמת היבשת אינו מתבצע בצורה נכונה.

בתחילת דרכה סבלה גם סין, בדומה למדינות יבשת אפריקה, מקשיים בתחום החקלאות ומתפוקה מעטה. על מנת להתמודד עם המצב הקיים, השקיעה סין מאמצים רבים בתחום זה והתוצאות היו בהתאם. את הגידול בתוצרת החקלאית זוקפים מומחים מסין ומהעולם לייבוא זרעים מעורבים, במקביל לפיתוחם במדינה ולשימוש נרחב בדשנים. כמו כן, הרפורמות שביצעה סין החל מסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, תרמו גם הן לשיפור המצב.

חלק מן המומחים טוענים כי יש ליישם על אדמת אפריקה את המודל לפיו פעלו בסין. באופן זה תגדל התפוקה החקלאית ואף יונח בסיס ראשוני לפיתוח תעשייתי באיזור. עם זאת, יש לזכור כי למרות שתוצרתה של סין גדלה בתקופה זו, נאלצה היא לשלם על כך מחיר סביבתי וחברתי כבד. השימוש המוגזם בדשן פגע בקרקע וכיום התוצרת החקלאית של המדינה נמצאת במצב של קיפאון.

"מודל סין" דורש השקעת כספים רבים לצורך קניית זרעים, דשנים וחומרים נוספים שיתרמו לתהליך הגידול, ולכן הוא אינו מתאים לכלל האיכרים. בעיני מדינות אפריקה, סין מייצגת כיום את המודל החקלאי שיש ללכת בעקבותיו, אולם בטרם מיישמים מודל זה על מנהיגי מדינות היבשת לבחון בקפידה האם זהו אכן המודל המתאים להם.