היכן מושקעים כספי הציבור?

"כשני שליש מהוצאות הממשלה מופנות לרווחת הציבור", כך פורסם בעיתון יומון העם. ההון המוקצה למטרה זו אמנם גדל משנה לשנה, אך לא כולם מרגישים בשיפור.  

הכנסותיה של סין לנפש רחוקות מאוד מאלו של המדינות המפותחות, והיא אינה נימנת בין 100 המדינות שהכנסותיהן הגבוהות ביותר. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, בשנת 2010 עמדה הכנסת המדינה לנפש בארה"ב, יפן, גרמניה, צרפת, איטליה ואנגליה על 14 אלף דולר ומעלה. בסין לעומת זאת, עמד הסכום על כ-1,166 דולר בלבד, כ-8% בלבד מהכנסות המדינות שצויינו לעיל. למרות ההכנסות הנמוכות משקיעה סין את רובן ברווחת אזרחיה.

התועלת שבהוצאות ממשלתיות, כגון השקעה במערכת חינוך חובה חינם, ברורה לכל היות והיא משפיעה על כלל האזרחים. אולם מלבד הוצאות מסוג זה קיימות גם השקעות נקודתיות, המיועדות לחזק כלכלית איזורים מסויימים ולשפר את מצב תושבי המקום. דוגמה לכך היא פעילות סין כיום לחיזוק כלכלי של מרכז ומערב המדינה.

החלטות כגון ביטול המיסוי בתחום החקלאות, מכוונות גם הן כלפי חתך אוכלוסייה מסויים והשפעתן על תושבי העיר לדוגמה, אינה גדולה. בדומה לכך, תמיכת הממשלה בפרוייקטי דיור בר השגה, אשר מספקים דירות ומקומות תעסוקה, מכוונת דווקא כלפי האוכלוסייה העירונית ומשפיעה בעיקר עליה.

ממשלת סין תומכת באזרחיה גם באמצעות מתן סובסידיות, המעלות באופן ישיר את שכרם. ביניהן, הענקת סובסידיות על קניית ציוד חקלאי, מתן מלגות לסטודנטים אשר מצבם הכלכלי אינו יציב, וכן הגדלת הסיוע הכלכלי למשפחות נזקקות. ממשרד האוצר נמסר כי רוב האזרחים מודעים לתנאי הרווחה הקשורים אליהם בלבד ולא למכלול הרחב אליו מופנות רוב הוצאות הממשלה.

יישום חינוך חובה חינם, סיבסוד הביטוח הרפואי, הקמת מבני תרבות, והקטנת הוצאות האזרחים, כל אלו ועוד תורמים רבות לרווחתם של האזרחים. עם זאת, השיפור המשפיע ביותר על תחושות הציבור הוא התוספת הישירה למשכורתו.