שנגרילה: רזי גן העדן

המילה "שנגרילה" (Shangri-La, בסינית: 香格里拉) נטבעה על-ידי הסופר האמריקאי ג'יימס הילטון ברומן משנת 1933 הנקרא "האופק האבוד", המתאר מקום של שלום ושלווה נצחיים. אולם, יצא כך שבירת החבל האוטונומי הטיבטי דִי צִ'ינְג (迪庆) שבצפון-מערב מחוז יונאן היא בגדר העתק מדויק לתיאורים בספרו של המילטון, ואם לא די בצירוף מקרים זה, התברר כי פירוש המילה "שנגרילה" בניב הטיבטי המקומי הוא "השמש והירח אשר בלב". כמו בספר, בעיני רוחם של המיעוט הטיבטי זהו מקום אידיאלי לחיות בו, מקום שהוא כליל השלמות.

בין הפסגות המושלגות המתנשאות סביב שנגרילה (בהגייה הסינית: סיאנג- גֶה-לי- לָה, נקראת גם ג'ונג-דְיֵין, Zhongdian, בסינית: 中甸) מפוזרים להם ערבות דשא ואיזורים מישוריים קטנים כגדולים. זהו מקום מושבם של סינים מכל קבוצות הלאום המרכיבות את אוכלוסית המדינה, כמו גם מקום של אדמה פורה ושל עדרים גדולים של סוסים ובקר. על פיסת אדמה רוגעת זו ישנם אגמים שלווים, מקומות פולחן קדושים, אנשים פשוטי-הליכות ממיעוט הקנג-בה (מיעוט החי במזרח טיבט) - והכל כמו לקוח מתוך תיאורו של גן העדן, מחוז חלומותיהם של בני האדם והמקום אליו הם כמהים לשוב.

לא רק זאת שנופיה של דיצ'ינג מזכירים את אלה של הרמה הטיבטית בפסגותיה המושלגות ובקניונים שלה, אלא אף ניתן לקבל בה טעימה של טבע בנוסח ערבות הדשא של מונגוליה הפנימית. כפי שנכתב בשיר עממי: "הרוח נושב, העשב רוכן ומתגלה המִקְנה".

ימת נאפּה (Napa Hai, בסינית: 纳帕海)

ימת נאפה פירושה בשפה הטיבטית "האגם שמאחורי היער". זהו אגם עם מאפיינים עונתיים, ובכל אחת מארבעת עונות השנה תמונת הנוף שם שונה לחלוטין. בתקופה שבין הקיץ לסתיו, ערבות הדשא במקום נראות כמו ים של פרחים ושעורה הררית הנשזרים אחד בשני לכדי מרבד ארוג מאינספור חוטים, בעוד בחורף האזור משנה פניו והופך לאגן מים רחב ידיים, ממש כמו מראה ענקית.

בהיותה אחד מאיזורי הטבע היחודיים לרמה ההררית של שנגרילה, ימת נאפה היא גם ערבת הדשא הגדולה ביותר בדיצ'ינג, וכן איזור משכנם האידיאלי של חיות מוגנות וציפורים נדירות כמו העגור שחור-הצוואר. העונה המומלצת לטיול בשמורה היא בחודש יוני, כשניצני העשב מעלים ניחוח נעים, וכשהימה כבר ירקרקה ושופעת צמחייה. מינים שונים של פרחי בר מלבלבים כאילו מתחרים ביניהם על אור החמה, ואיתם גם פרחי צמח הבמבו המשתרעים על פני הערבה האינסופית. עדרים גדולים של צאן ובקר מתמזגים בנופי המים והצמחיה, ממש כמו במילותיו של אותו שיר עממי.

רכס הרי השלג "מֶיי לִי"

במערב נפת דה צ'ין (德钦), סדורים להם מצפון לדרום פסגות מושלגות מרהיבות ביופין, הלוא הן פסגותיו של רכס ההרים מיי לי (Meili Xueshan, בסינית: 梅里雪山). הפסגה הגבוהה ביותר ברכס, פסגת קָה גֵה בּו מתנשאת ל-6,470 מטרים מעל פני הים, הגבוהה ביותר במחוז יונאן. קה גה בו משמשת כמוקד עלייה לרגל של טיבטים מכל רחבי המדינה. כל שנה, בחילופי העונות שבין הסתיו לחורף, מגיעים למונומנט הטבעי הזה צליינים ממקומות מרוחקים כמו טיבט, סצ'ואן, צ'ינגחאי וגאנסו, כשהם מובילים אחריהם טלאים ושעוּנים על מקל הליכה. פסגת קה גה בו היא אחד מאיזורי הנוף המרשימים ביותר באזור שלושת הנהרות המקבילים אשר זורמים זה לצד זה במסעם דרך מחוז יונאן.

כיאה למורדותיהם של שיאי ההרים הגבוהים, למרגלותיה של פסגת קה גה בו מצויים שדות קרחונים וקרקסים קרחוניים, מעין שקערוריות דמויות חצי גורן המוקפות קירות סלע תלולים הנוצרים בעקבות פעילות קרחונית. הקרחונים המרשימים ביותר באזור הם "מינג יוּאן צְ'יַיה" ו-"סי נוֹנג צְ'יַיה". השניים מקבילים זה לזה, צונחים יחד מגובה של 5500 מ' אל תוך רצועת יער שמקיפה את הרכס בגובה של 2700 מ' מעל פני הים, מזכירים בצורתם שני דרקונים כסופים אשר פושטים גפיהם, נושקים זה לזה במורדו של צלע ההר.

מסלול הטיולים ברכס הרי השלג הוא מאתגר ביותר ובקטעים מסויימים אף מסוכן, על כן הוא מיועד למיטיבי לכת בלבד. העונה המומלצת לביקור בפסגת קה גה בו היא בין ינואר למאי, אולם בעונה זו קשה מאוד לראות תמונה פנורמית של כל הנוף.

בכל בוקר יוצאים ארבעה אוטובוסים משנגרילה לכיוון דה צ'ין; שלושה מיניבוסים היוצאים בשעות 7:20, 9:20 ו-12:00, ואוטובוס רגיל היוצא בשעה 8:20, במחיר 33 יואן. מומלץ להקדים על מנת להגיע בזמן לאוטובוס היוצא מדה צ'ין לכפר "מינג יונג", היוצא כל יום מהתחנה המרכזית בסביבות השעה 16:30. זמן ההגעה הוא בערך שעה, והעלות 13 יואן לאדם. בכל יום ב 8:00 ישנו אוטובוס החוזר לדה צ'ין, באותו המחיר.

בי גוּ טְיֶין-צֵ'ה – ההר והאגם

אגם בי גוּ (Bigu Tianchi, בסינית: 碧沽天池) ממוקם גם הוא ברכס הרי השלג, בינות פסגותיו של הר אשר נושא את אותו השם. האגם אמנם אינו גדול או עמוק במיוחד, אך הוא צלול ודומם בצורה יוצאת דופן. המקום מפורסם בזכות יופיו הטבעי –האגם ציורי ומימיו צלולים וזכים, ולעיתים נדמה כי הוא זה אשר טובל בים הצמחייה שאוחזת בשוליו. האיזור הסובב את האגם מכוסה ביותר מ-30 קמ"ר של יער בתולי אשר מרבית מן העצים העצומים המזדקרים לגובה הם מזנים עתיקים ויקרי ערך כגון אשוחית הדרקון. יער ירוק ושופע זה הוא כמו נחשול של חיוניות טבעית ונמרצת.

בין אלו המטיילים בשנגרילה, חובבי המים יגלו שמי האגם – שאינם מתייבשים לעולם – הם רגועים, טהורים ושטוחים; היער הוא זה שמגונן על האגם, מזכך ומצרף אותו. איזור טבע זה אינו ממוסחר, והמכשירים הסלולריים מחוץ לטווח הקליטה. להר, עצמו ניתן להגיע רק עם רכבי שטח על גבי דרך גבשושית וקופצנית. נוף האגם נחשב ליפה ביותר בזמן פסטיבל סירות הדרקון, אשר חל בסביבות חודש מאי.

הפארק הלאומי "פּוּ דַה צוּאוֹ" (Pudacuo Gongyuan, בסינית: 普达措国家公园)

הפארק הלאומי פו דה צואו כאילו לקוח מתוך עולם קסום של סיפורי ילדים; מים צלולים, שמיים תכולים, רשרוש עלים ופכפוך מים, ניחוח פרחים על רקע שירת ציפורים - מקום אידיאלי להתבודדות, להארת התודעה ולתיקון מידות הנפש.

המקום נחשב גם לחובבי צילום - הנוף שונה בכל אחת מעונות השנה, ובכל אחת מהן ניתן לקבל צילומים יפהפיים. בתוך הפארק ישנם הרים גבוהים המשתקפים על פני אגמים כמו במראה, שדות מרעה פוריים, אדמות בִיצה משופעות פרחים במלוא לבלובם ויער בתולי ממנו חיות ובעלי כנף מגיחים ונעלמים בחזרה. "בי טַה" ו-"שוּ דוּ", הם שני אגמי מים מתוקים מרהיבים המתהדרים בכינוי "פנינות המישור". הם עמוסים בדגים מזנים שונים, ובחודשי הסתיו והחורף קבוצות גדולות של ברווזים ובעלי כנף אחרים מתגודדים בפעלתנות על גדות האגמים כאילו היו משעשעים עצמם בפעילות ספורטיבית.

רעש צלילי הפעמון התלוי על צווארם של הסייחים המשוטטים להם בשדות המרעה, יחד עם העשן העולה לאיטו מארובות הבתים הנשקפים ממרחק, באים לכדי הרמוניה עם הטבע הסובב. בכל קיץ מתכסה ההר במרבד מרהיב של פרחי האזליאה, כמו גם פרחי-בר רבים אחרים, וציפורים קטנות מגיעות בצרורות כדי להשתתף בחגיגה. החזיון האביבי הזה הוא בגדר חוויה של שכרון חושים.

מחיר כרטיס כניסה לפארק: 90 יואן. שכירת סירה: 50 יואן. (אופציונלי, ניתן גם לטייל רגלית).

העיר העתיקה דוּ קְה דזונג (Du Ke Zong Gucheng, בסינית: 独克宗古城)

העיר העתיקה בשנגרילה, המכונה בשפה הטיבטית "דו קה דזונג", נבנתה בהשראת העיר האוטופית שָאמְבָּלַה המתוארת בסוטרות בודהיסטיות. העיר שוכנת על גבעה והשבילים בה עולים ויורדים כגלים, כשאבנים עתיקות מרצפות את הדרך בהתאם לטופוגרפיה הטבעית. עד היום ניתן לראות בהן טביעת פרסות - חותם שהושאר כמזכרת על-ידי שיירות סוסי המשא מימי קדם. נראה כאילו אבני הדרך בעיר העתיקה מגיעות מתוך נעימה נושנה שהתנגנה במשך אלף שנים, כזו שתמשיך להתנגן לעד. בימים עברו, כשהגיעו לכאן אנשי שיירות, הם גילו אנשים נינוחים המקדמים את פניהם בברכה, ונהנו מהכנסת האורחים החמימה של המיעוט הטיבטי. את סוסיהם הם היו משכנים באורוות, ומתכבדים בקערה חמה וטעימה של תה-חמאה.

כיום, אם תשוטטו ברחובות העיר תוכלו לגלות שהיא הפכה לאופנתית, צבעונית ומלאת חיים, ובָּרים ואכסניות עם אופי ייחודי נפתחים אט-אט. ב-"גֶ'ן-דְזֵה בָּר", קרני השמש החודרות מבעד לחלון הזכוכית גורמות מיד למצב הרוח להתבהר יחד עם מזג האויר. החדרים הטיפוסיים למיעוט הטיבטי נסמכים בעיקר על תנורי חימום והחלון פתוח רק מעט. החלונות בבָּר סמוכים זה לזה בצפיפות, דבר שנראה קצת לא אופייני למבנים בעיר העתיקה.

מידע שימושי:

1. הזמן האידיאלי לטייל בשנגרילה הוא בין מאי ליוני (סוף האביב ותחילת הקיץ), ובין ספטמבר לאוקטובר (בסתיו). בעונת הגשמים מצב הכבישים בדי צ'ינג ירוד ואינו מאפשר לטייל, בעוד שבחורף הטמפרטורות נמוכות מדי. במידה וגשום, אין ברירה אלא לחכות עד שיתבהר או לשוב חזרה הביתה. לאחר שיורד שלג לא ניתן להתנייד בדרכים, והמתנה לשיפור במצב הוא עניין שדורש זמן וסבלנות.

2. בצאתכם לדי צ'ינג מומלץ להצטייד במעיל, כפפות ומגפיים. האקלים מאופיין ביובש וקרינת שמש חזקה ולכן מומלץ להצטייד בקרם הגנה, כובע ומשקפי שמש. לאלו המגיעים לטייל מחודש אוקטובר ואילך מומלץ להביא עמם בגדים חמים בנדיבות.

3. אנשים שאינם בכושר יכולים לשכור במלון מיכל חמצן. גדלי המיכלים ואיכות האוויר הם בערך אותו דבר בכל המלונות, ומחירם 5 יואן למיכל כאשר יש להשאיר 20 יואן לפקדון. יש לדעת כי בשימוש רצוף ומתמשך, מיכל חמצן כזה יאזל תוך שתי דקות. רצוי להביא דברי מאכל עתירי קלוריות, כגון שוקולד, דבר שעשוי להיות חיוני מאד בעת ביקור ברמה הררית.

הגעה: אמנם ניתן להגיע לשנגרילה בטיסה ישירה, אולם רבים מעדיפים להגיע קודם לקונמניג ולנסוע לשנגרילה באוטובוס דרך ליג'יאנְג ודַאלִי. לחובבים מושבעים של טבע, הדרך הטובה ביותר לראות את האיזורים המומלצים היא לשכור ג'יפ. בשנגרילה ניתן למצוא מלונות ואכסניות נוער ברמות שונות.