דֶנג סיאו פינג: המנהיג ששינה את סין

ילדות ולימודים בחו"ל

דֶנג סיָאוֹ פִּינְג (Deng Xiaoping, בסינית: 邓小平ׂ) נולד במחוז סצ'ואן בשנת 1904 בשם דנג סיֶין שֶנְג. אימו נפטרה בצעירותו והשאירה אחריה את בנה הבכור, דנג, שלושת אחיו, אחותו הבכורה ושתי אחיותיו הקטנות. עוד בהיותו בן 15 גילה תודעה לאומית, כאשר החרים ביחד עם חבריו לכיתה מוצרים יפנים. בשנת 1920 נסע לצרפת, שם עבד בעבודות שונות במפעלים כדי להרוויח את לחמו ולממן את לימודיו במקום. בעקבות השפעותיה של המהפכה הבולשביקית ברוסיה, תנועת העובדים בצרפת צברה תאוצה רבה ותאוריות חברתיות מהפכניות, בהן גם מרקסיזם, החלו להיות פופלריות. בשנת 1922 הצטרף דנג לקבוצה של קומוניסטים סינים צעירים בצרפת וב-1924 חבר למפלגה הקומוניסטית הסינית במקום והיה לאחד ממנהיגיה. השנים שבילה בצרפת הטביעו את חותמן על דנג ותרמו רבות להפיכתו למרקסיסט. בשנת 1926 עזב דנג את צרפת ונסע ללמוד בבריה"מ באוניברסיטת סון יאטסן, שנועדה להכין ולטפח מהפכנים סינים. בהתייחסו לתקופה זאת אמר דנג: "הצטרפתי ליחידות המהפכנים בגיל 18, מטרתי הייתה שהמהפכה תצליח, לא היה לי כל שיקול אחר."

שיבה לסין ופעילות מהפכנית

בשנת 1927, בהיותו בן 23, שב דנג לסין ונשלח לאקדמיה הצבאית והפוליטית ע"ש סון יאטסן בסיאן. לאחר ששיתוף הפעולה בין המפלגה הקומוניסטית הסינית והמפלגה הלאומית הסינית נגדע, עבר דנג בסוף שנה זאת לשנחאי וכיהן בין השנים 1928-1929 כמזכיר המפלגה במקום. בקיץ 1929 נסע למחוז גואנגסי והנהיג בה התקוממות כנגד שלטון המפלגה הלאומית במקום. זאת הייתה הפעם הראשונה בה עמד דנג בראש פעילות צבאית. בקיץ 1931 הגיע למחוז ג'יאנגסי, שם הקימה המפלגה הקומוניסטית הסינית רפובליקה סובייטית, אשר פעלה במשך שש שנים במקביל לשלטונה של המפלגה הלאומית במדינה. במקום זה כיהן דנג בתפקידים שונים. בשנת 1934 החל המסע הארוך ודנג נמנה על החברים בו וקיבל בשלהי שנה זאת את תפקיד מזכ"ל המפלגה, בהיותו בן 30. לאחר פלישת יפן לסין ב-1937, הובילו דנג ו-ליו בו צ'נג (Liu Bocheng, בסינית: 刘伯承) מתקפות כנגד הצבא היפני ששהה על אדמת סין.

^{מאו דזה דונג (משמאל) ודנג סיאו פינג}

לאחר כניעת יפן בשנת 1945, התחדשו הקרבות בין המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הלאומית, תקופה הנודעת בסין כ"מלחמת השחרור". דנג סיאו פינג ו-ליו בו צ'נג, פיקדו על קרבות חשובים ומכריעים בהם שוחררו מידיה של המפלגה הלאומית נאנג'ינג, שנחאי וכן המחוזות אנהוי, ג'יאנגסי, ג'ה ג'יאנג וג'יאנגסו. בהתייחסו לאירועים אלו אמר דנג כי: "בכל חיי, התקופה השמחה ביותר היא תקופת מלחמת השחרור הסינית."

לאחר ההכרזה על הקמתה של הרפובליקה העממית של סין בבייג'ין באוקטובר 1949, נשארו עדיין חלקים בדרום מערב המדינה שהיו תחת שליטת המפלגה הלאומית. דנג וליו הובילו את כוחות הצבא ליונאן, גויג'ואו וסצ'ואן כדי לשחרר אזורים אלו. בהמשך, בשנת 1951, שוחררה טיבט בדרכי שלום.

^{דנג סיאו פינג (מימין) וליו בו צ'נג}

בגיל 52 דנג הפך לאחד מהמנהיגים הראשיים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, לצד מאו דזה דונג, ליו שאו צ'י ואחרים. במשך 10 השנים שלאחר מכן שימש כמזכ"ל המפלגה. הוא השתתף בקביעת המדיניות הממשלתית והמפלגתית ותרם רבות לבנייתה של המפלגה. לדבריו "התקופה העסוקה ביותר בחיי הייתה 10 שנים אלו".

בין השנים 1956 ל-1966 היתה סין בתחילתו של תהליך בניית חברה סוציאליסטית תחת הנהגתה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. בתקופה זאת רכשה המפלגה ניסיון חשוב, הגיעה להישגים מרשימים, אך במהלכה נעשו גם טעויות חמורות.

תקופת מהפכת התרבות

בשנת 1966 הכריז מאו דזה דונג על פתיחתה של מהפכת התרבות, תקופה בה שרתה סין במערבולת של תוהו ובוהו פוליטי שנמשך 10 שנים. קבוצה של קרייריסטים, בהם לִין בּיָאוֹ ואישתו הרביעית של מאו, ג'יאָנְג צִ'ינְג, ניסו לנצל את המצב כדי לתפוס את השלטון וההנהגה, תוך שהם מביאים חורבן והרס על המדינה והמפלגה. דנג סולק מכל תפקידיו הפוליטיים ובין השנים 1973 – 1969 נשלח לעבוד במחוז ג'יאנגסי במפעל לתיקון טרקטורים. דנג סיאו פינג, ליו שאו צ'י ומשפחותיהם סומנו כאויבי העם וספגו ביקורת שלא בצדק. בנו הבכור של דנג, שלמד באוניברסיטת פקין, נרדף, הוכה קשות והפך למשותק בפלג גופו התחתון. בהתייחסו לתקופה זאת אמר דנג:" "התקופה הכאובה ביותר בחיי היא כמובן תקופת מהפכת התרבות. בשביל מהפכן, אין דבר כואב יותר מאשר לראות כיצד נפגעת טובת העם, המדינה והמפלגה".

^{כרזה מתקופת מהפכת התרבות: "להעיף החוצה מהמפלגה את ליו שאו צ'י ודנג סיאו פינג".}

בשנת 1972 הוחזר דנג לתפקידו כמזכ"ל המפלגה על ידי מאו דזה דונג. בשנת 1974 ייצג דנג את סין בכינוס האו"ם השישי והציג את עמדתו של מאו בנושא מדינות העולם השלישי.

על אף שמאו תמך בדנג בעבודתו היומיומית, הרי שהוא לא היה יכול לקבל את ביקורתו על הטעויות שהתרחשו במהלך מהפכת התרבות. ב-1976 הורד דנג שוב מכל עמדה פוליטית במפלגה ומחוצה לה.

ב-1976, לאחר ריסוק "כנופיית הארבעה", שהובילה את הפרעות בזמן מהפכת התרבות, נכנסה סין לעידן חדש ודנג חזר למלא את תפקידיו במפלגה.

רפורמות כלכליות ומדיניות הדלת הפתוחה

1978 נודעה כשנה בה חל מהפך בסין בצורת החשיבה ובבניית המדינה. בשנה זה, במסגרת המליאה ה-3 של הוועד המרכזי ה-11 של המפלגה הקומוניסטית הסינית, הכריז יו"ר המפלגה, דנג סיאופינג, על השקתן של הרפורמות הכלכליות ומדיניות הדלת הפתוחה, בצעד ששנה ללא היכר את פניה של סין כולה. מדיניות הרפורמות כללה מודרניזציה בארבעה תחומים: צבא, חקלאות, מדע ותעשייה.

בשנת 1980 הוקמו ביוזמתו של דנג האזורים הכלכליים המיוחדים, ל-4 ערי חוף בסין ניתן מעמד כלכלי מיוחד. צעד זה עודד את התפתחות הכלכלה ואת סחר החוץ, והיה לו תפקיד חשוב בזינוק הכלכלי של סין בשנות ה-80 וה-90.

^{כרזה מתקופת שלטונו של דנג סיאו פינג המעודדת את המשכן של ביצוע הרפורמות}

לדנג נודעה חשיבות רבה בעיצובה של סין לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בצורה בה סין רואה ותופסת את עברה שלה ואת המפלגה הקומוניסטית הסינית. ב-1981 במסגרת המליאה ה-6 של הוועד המרכזי ה-11, שלל דנג את מהפכת התרבות, אך הגן על מקומו של מאו מבחינה היסטורית תוך ראייה אובייקטיבית של הגותו ומחשבתו.

ב-1982 ערכה המפלגה את כינוסו ה-12 של הקונגרס הלאומי. בכינוס זה טבע דנג את המונח "סוציאליזם עם מאפיינים סינים", שמשמעו אימוץ המרקסיזם תוך התאמתו לחברה הסינית ולמאפייניה היחודיים, מונח לו נודעת חשיבות רבה עד היום.

על אף שפרש באופן רשמי מהזירה הפוליטית ומהנהגת המדינה, המשיך דנג לפעול לקידום הרפורמות הכלכליות. בשנת 1992 נסע דנג לביקור בערים בדרום המדינה, בהן ווּ צָ'אנג ,שֶנגֶ'ן, ג'וּהָאי ושנחאי. מסע זה סימל את חידוש הרפורמות הכלכליות בסין והוא אחד הצעדים המכוננים בהתפתחות של סין בשני העשורים האחרונים.

^{דנג במהלך ביקורו בדרום סין בשנת 1992}

כדי לפתור את בעיית הונג קונג, מקאו וטיוואן, ומתוך רצון לשמור על אחדותה של סין תוך התחשבות במציאות ובהיסטוריה, הגה דנג סיאו פינג עוד בראשית שנות ה-80 את הרעיון של "מדינה אחת, שתי שיטות". על פיו, בעוד שבסין גופא מתנהלת מערכת סוציאליסטית, הרי שבהונג קונג, מקאו וטיוואן מתקיימת מערכת קפיטליסטית. שיבתן של הונג קונג (1997) ומקאו (1999) לסין מסמלות את יישומה של מערכת זאת.

בראיון שהעניק לעיתונאית האיטלקיה, אוריאנה פלאצ'י, בשנת 1980, התייחס במבט לאחור לחייו ואמר: "אני מרגיש שביעות רצון לגבי מחצית הדברים שעשיתי. מצפוני אינו מציק לי. עשיתי טעויות לא מעטות, בכללן טעויות שעשה מאו דזה דונג, שגם לי חלק בהן. טעויות אלו נעשו מתוך כוונה טובה, אין אדם שלא טועה. לאחר ריסוק "כנופיית הארבעה" ב-1976 ועד עכשיו, אני מאמין שלא עשיתי טעויות גדולות. בכל מקרה, הבה ניתן להיסטוריה לשפוט אותי!"

ב-19.2.1997 נפטר דנג סיאו פינג, בגיל 93. לבקשתו, גופתו נשרפה ואפרה פוזר בים. דנג נזכר בהיסטוריה הסינית כמי שהפך את סין למעצמה כלכלית, פוליטית וצבאית וכן כמי שהתווה את הדרך החדשה בה צועדת סין עד ימינו.