מה שעובד במזרח התיכון לא יעבוד בסין

המהומות במזרח התיכון לא שוככות. רחובות העולם הערבי הפכו לאלימים מתמיד והקורבן האמיתי הוא העם עצמו, שמשלם בגופו ובנפשו את המחיר הכבד ביותר. לפי הערכות האו"ם, נכון ל-26 בפברואר מעל ל-1,000 אזרחים לובים נהרגו במהלך הקרבות במדינה ויותר ממיליון נוספים נמלטו מבתיהם וזקוקים לסיוע הומנטירי מיידי.

גל המחאה שהחל בהשראת המהפכה בתוניסיה, סחף מדינות רבות בעולם המוסלמי וביניהן מצרים, אלג'יריה, תימן, ירדן ולוב. שעה שהקהילה הבינלאומית כולה עסוקה במציאת פתרון שיביא את שרשרת אירועי הדמים אל קיצה, קבוצה קטנה של מחרחרי ריב מנסה להצית את אש המחאה ברחובותיה של סין על מנת לדחוף גם אותה לתהום ההפיכה. באמצעות שליחת מסרים בבלוגים וברשתות חברתיות שונות מנסים חברי הקבוצה לקרוא לאזרחים הסינים לצאת לרחובות ולנסות לשנות את המפה הפוליטית של המדינה. אך הם שוכחים שסין היא לא המזרח התיכון.

הסינים הם אנשים יציבים, ויציבות והרמוניה מאז ומתמיד נתפסו בעיניהם כערך עליון שמשמש כתנאי מקדים לחיים טובים מאושרים. כל עוד יש להם מה לאכול וללבוש, הם שמחים בחלקם. בשישים השנים שחלפו מאז הוקמה סין החדשה, ובייחוד בשלושת העשורים האחרונים, הפכה סין למדינה משגשגת בעלת עוצמה צבאית וחוסן כלכלי ותרבותי, עם צמיחה חסרת תקדים שכל האזרחים נהנים מפירותיה.

הלך הרוח הסיני העכשווי הוא כזה שחושש מכל מה שעלול לגרום לתסיסה חברתית, לחוסר איזון פוליטי. גם אותו מיעוט זניח שמנסה לשלהב את הרוחות ולהלהיט לקראת מהפכה, יודע שאין לו סיכוי.

המפלגה הקומוניסטית הסינית נשענת על יסודות מוצקים ואיתנים. מי אם לא היא אחראי על האירוח המוצלח של המשחקים האולימפיים בשנת 2008 ועל הצלחתו הכבירה של היריד העולמי, הגדול ביותר בהיסטוריה? היא זו שניצחה על פעולות החילוץ והשיקום של נזקי רעידות האדמה שהיכו בנפת וון צ'ואן במחוז סצ'ואן וביו'שו שבמחוז צ'ינגהאי. בזכותה הכלכלה הסינית היתה הראשונה להתאושש מהמשבר הפיננסי העולמי. שעה שמדינות המערב היו עסוקות בללקק את הפצעים, היא הצעידה את הכלכלה הסינית בשעטה קדימה עד שזו הפכה בסופו של דבר לשניה בגודלה בעולם. המפלגה הקומוניסטית הסינית הצליחה להתמודד בגבורה ובאומץ עם כל האתגרים שהוצבו בפניה לאורך כל שנות שלטונה, אז מדוע שמישהו ירצה להדיח אותה מהשלטון? ולשם מה? כדי לגרור את סין למצב של כאוס ובלבול ממנו היא לבטח תצא פצועה ומרוסקת?

סין ביטלה את שיטת המשטר שהיתה נהוגה בעבר, זו אשר איפשרה למנהיגים לשמור על אחיזתם בשלטון עד למותם או פרישתם מרצון מהחיים הפוליטיים. הימים בהם בכירי ההנהגה זכו לקביעות לכל החיים כבר חלפו להם מהעולם. סין הצליחה לבנות שיטה פוליטית בעלת גוון ייחודי משלה, שיטה אשר מושתתת על קווי האידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית בשילוב עם מאפיינים סיניים ייחודיים, אותה היא מלטשת ללא הפסקה. כיום כל מי שחפץ יכול במסגרת החוק, לדבר בחופשיות על פוליטיקה ואפילו לקחת חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות. לכן, אין כל צורך לגרור את הפוליטיקה החוצה אל הרחובות.

מנהיגיה של סין קשובים לרחשי העם. הם בוחרים להתמודד עם כל הבעיות שצצות באמצעות אימוצן של רפורמות ארגוניות. ברגע שבעיה אחת נפתרת, בעיה אחרת, חדשה, עולה על פני השטח. זהו תהליך אינסופי שמאפיין כל חברה ששואפת להשתפר, להתקדם ולהתפתח. כל ניסיון לחולל בסין אנדרלמוסיה שממנה לכאורה יוכל לצמוח משהו חדש, טוב יותר, יסתיים ברע. ניסיון שכזה עלול לא רק לגרום לסין לקפוא על שמריה ולהתאבן, אלא חמור יותר, הוא עלול לגרור אותה אל תהום טרגית ממנה אין שום דרך חזרה.

סין היא לא המזרח התיכון וכל נסיון לזרוע בה הרס, כאוס וחורבן כמו במדינות ערב הוא נסיון פתטי שנועד לכשלון.