בגלל משבר המנהיגות: יפן ללא אסטרטגיה ברורה נגד סין

במהלך השנים האחרונות, שעה שיפן השתעשעה בינה לבין עצמה במשחק כסאות מוזיקליים פוליטי על מושב ראשות הממשלה, עם שישה ראשי ממשלה שהתחלפו במהלך תקופה של ארבע שנים, סין הספיקה לצבור מספיק עוצמה שמיצבה אותה ככוח הכלכלי והצבאי הבלתי מעורער באזור.

לאחר שנים של חילופי שלטון ומשברים פוליטיים, גילו לפתע קברניטיה של יפן שלמעשה "אין להם מילה" בכל הקשור לשמירה על השלום והיציבות בזירה המזרח-אסיאתית. כך, לדוגמה, בהתייחסו לעימות האחרון בחצי האי הקוריאני, הודה ראש הממשלה היפני נאוטו קאן כי רק התערבות סינית תוכל להביא לסיומו של הסכסוך. "אנו מוכרחים לערב את סין בסוגייה ולהבהיר לה בדיוק מה היא האחריות שמוטלת על כתפיה, מתוקף היותה בת הברית הגדולה ביותר של קוריאה הצפונית", אמר קאן.

^{נשיא סין, הו ג'ינטאו ויסואו פוקודה, ראש הממשלה היפני שהתפטר ב-2008 לאחר כהונה של שנה} 

אי אפשר שלא לגחך על כך שקאן סבור בתומו כי יש לו איזושהי יכולת לשכנע את סין ולשדל אותה לבצע מהלך כזה או אחר, בייחוד לנוכח העובדה שצלקות התקרית שפרצה לאחרונה בין השתיים באיי דיאו-יוּ', הידועים ביפן בשם "סנקקו", עדיין רחוקות מלהגליד.

לדברי פרופסור ג'ונג וון-לי מהמחלקה ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת ריקיו ביפן: "הממשל היפני הנוכחי טרם גיבש מדיניות חוץ ובטחון מקיפה אשר מגדירה קווים מנחים בסוגיית היחסים הדיפלומטיים עם סין". ג'ונג הוסיף ואמר כי לא ניתן להטיל את מלוא האשמה בכך על כתפיה של הממשלה הנוכחית בראשותו של נאוטו קאן. "גם בימיה של המפלגה הליברל-דמוקרטית, אשר נודעה בשמרנותה, לא היתה קיימת אסטרטגיה שכזו. למעשה, מאז סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, מלבד כמה בריתות הגנה עליהם חתמה עם ארה"ב, יפן לא עשתה שום צעד על מנת להרחיב את שדה הראייה הצר שלה בתחום הדיפלומטיה ויחסי החוץ .

יוניקירו קויזומי, שסיים את תפקידו בשנת 2006  בתום כהונה מלאה, והיה האחרון שהחזיק מעמד יותר משנה בתפקיד, השאיר מורשת דיפלומטית שאינה משתמעת לשני פנים, כשבחר להמר על כל הקופה ולשים את כל הקלפים על ארה"ב. שינזו אבה, מחליפו של קויזומי, היה הראשון שהציע להתקרב לסין ולכונן עימה מערכת יחסים אסטרטגית, אך הוא נאלץ להתפטר מתפקידו הרבה לפני שהספיק ליישם את רעיונותיו, בגלל שורה של תקריות ושערוריות בממשלתו. גם יסואו פוקודה וטרו אסו לא הצליחו לשרוד יותר משנה בתפקיד וגם הם כשלו בליזום שינויים מרחיקי-לכת ולחולל מהפך במדיניות החוץ היפנית.

יפן מנסה כבר שנים למצוא מענה הולם לאתגר שמציבה בפניה ההתעצמות הסינית, אך בפועל משקיעה משאבים בבניית הכוחות המזוינים שלה ככוח מגן בלבד שנשען על שיתוף פעולה ותמיכה אמריקניים. עם עלייתה של המפלגה הדמוקרטית לשלטון, אשר דוגלת בהידוק היחסים של יפן עם מדינות אסיה, לראשונה אחר 54 שנים בהם שלטה במדינה המפלגה הליברל-דמוקרטית, הציג ראש הממשלה הטויאמה את חזונו להקמת מה שכינה "קהילה מזרח-אסיאתית", שגרעינה יפן, סין ודרום קוריאה, בין היתר גם על מנת לשחרר את יפן ולהעניק לה עצמאות מכבלי ההסכמים והבריתות שהיא כרתה עם ארה"ב. אך גם הטויאמה החזיר את המפתחות לאחר כהונה שארכה שמונה חודשים בלבד, לאחר שבכירי המפלגה שגילו כי אחוזי התמיכה בו הולכים ויורדים, אילצו אותו לפרוש.

^{יפן בזמנים טובים: ראש הממשלה היוצא יוניקירו קויזומי, מפנה את מקומו למחליפו שינזו אבה בשנת 2006} 

נאוטו קאן, לשעבר שר האוצר בממשלת הטויאמה, החליט עם התמנותו לראשות הממשלה לשים קץ לנסיונות ההתקרבות לסין, ולשוב ולחזק את היחסים עם בת בריתה המסורתית של יפן, ארה"ב. בפגישתו עם ברק אובמה, השניים שוחחו רבות על דרכים להורות לבייגי'ן לקבל על עצמה את מרות הקהילה הבינלאומית ולציית לחוקים הבינלאומיים.

פרופסור קיצ'י פוג'יווארה מאוניברסיטת טוקיו אומר כי: "המפלגה הדמוקרטית לא חוללה שום שינויים במדיניות החוץ של יפן, שקוויה המנחים הותוו לפני עשרות שנים." לדבריו, מאז עלייתו של קאן לשלטון, עיקרה של מדיניות החוץ של יפן מתמקדת באמצעי ההתגוננות והגעה לאיזון האסטרטגי מול הסינים .

פוג'יווארה הוסיף ואמר כי הנסיקה המהירה של סין שינתה לחלוטין את מערך הכוחות בזירה הגיאו-פוליטית של מזרח אסיה. כיום, האתגר הגדול ביותר בפניו עומד האזור הוא ההתמודדות עם אי הוודאות בנוגע לכיוון אליו תבחר סין לפנות בעתיד. כל עוד בייגי'ן תוסיף לשמור על שיעורי הצמיחה הגבוהים שלה, היא תוסיף להתחמש ולהתעצם, באופן שאף מדינה לא תוכל לרסן.

^{מבוסס על מאמר שפורסם ב-27 בנובמבר בעיתון היפני "אסהאי שימבון" (Asahi Shimbun ).}