על הודו לשתף פעולה עם סין ולא לחבור לארה"ב

^{מבוסס על כתבה שהתפרסם ב-5 בנובמבר באתר החדשות ההודי "אקספרס באז". כותרת הכתבה: "הודו צריכה לאמץ אל לבה  את סין ולא את ארה"ב".} 

וון ג'יה באו, ראש ממשלת סין, עתיד לבקר בקרוב בהודו, זמן קצר אחרי שנשיא ארה"ב, ברק אובמה, חתם בעצמו ביקור של שלושה ימים במדינה. יש הטוענים כי שני הביקורים הללו מעידים על כך שהודו הפכה כבר למעשה לאחת משלוש המעצמות החשובות בעולם.

השאלה שנשאלת כעת היא אילו שתי מעצמות יבחרו לחבור יחד לפעולה משותפת שתביא להפלתה של המעצמה השלישית. הסבירות שסין וארה"ב ישלבו ידיים ויפעלו נגד הודו היא נמוכה מאד, שכן זו איננה מציבה איום בפני אף אחת מהשתיים. מה גם שבימים אלה, היחסים בין וושינגטון ובייג'ין רחוקים מלהיות אידיאליה ואווירה חשדנית, מטילה ספק ומערערת אמון אופפת את הקשר בין השתיים.

לכן, נראה שמי שמחזיק בקלפים החזקים היא דווקא הודו, ונדמה כי זכות הבחירה שמורה אך ורק לה. היא יכולה, מצד אחד, לשלב ידיים עם ארה"ב, "לכתר" את סין ולהכניע אותה, או, מצד אחר, לכרות ברית עם סין שתביא לחיסולה של ההגמוניה האמריקנית בעולם. כעת, כל שנותר לממשלה ההודית לעשות הוא לבחון מה יש לכל אחת משתי המעצמות להציע ואז לבחור בשיתוף הפעולה אשר יניב לה את התועלת הרבה ביותר.

^{הנשיאים אובמה וסינג - ביקורו של אובמה בהודו מוכיח כי ארה"ב הפכה ל"נמר של נייר"} 

אם ארצות הברית יכולה להציע להודו טכנולוגיה מתקדמת, סין מציעה כוח עבודה זול ומשקל שהולך וגדל בכלכלה העולמית. השאלה היא למה הודו זקוקה יותר כרגע.

אין ספק שהעליונות הטכנולוגית האמריקנית בעולם הולכת ומתערערת. אחרי המצאתו של האינטרנט בסוף המאה הקודמת, נדמה כי ארה"ב לא תוכל שוב לייצר שום רעיון או המצאה טכנולוגית משמעותית שתביא לאיזושהי הצלחה מסחרית. יתרה מזאת, ארה"ב כבר העבירה את מרבית הטכנולוגיות המתקדמות שלה לסין והודו.

כינון שיתוף פעולה עם סין, מאידך, יכול להניב תועלת בעלת אופי שונה לחלוטין. השילוב בין טכנולוגיות מתקדמות, כמות עצומה של אג"ח ממשלתיות אמריקניות וכוח עבודה זול ששתי המעצמות מחזיקות בידן, נתפס כעליונות וכעוצמה בלתי מנוצחת. שתי המעצמות יכולות לנצל את אחיזתן באגרות החוב האמריקניות, לפעול יחדיו ו"לשחק" עם ערכו של הדולר כאוות נפשן.

העובדה שנשיא ארה"ב פנה לעזרתה של הודו בניסיונו לפתור את בעיית התעסוקה בארה"ב מוכיחה כי המעצמה האמריקנית תחת שלטונו של חוסיין אובמה הפכה כבר מזמן ל"נמר של נייר". אם מדינות מפותחות מהמערב יחליטו לחבור יחדיו ולעשות מעשה, אין ספק שארה"ב תוכל לקרוס באחת. הרי אם בוחנים את אופן פעולתה כעת, כל מה שהיא עושה זה לחפש אחר הזדמנויות לרכוש סחורות בזול ממדינות מתפתחות, תוך שימוש באסטרגיה הנודעת שלה של "הפרד ומשול".