השמנת יתר: סין צומחת למימדי ענק

שיעור ההשמנה בעולם עלה במהלך 30 השנים האחרונות בקצב מדאיג. 22.5% מהאוכלוסיה הסינית מוגדרים כסובלים מעודף משקל ו-7.1% מוגדרים כסובלים מהשמנת יתר. לכאורה נדמה כי מדובר בשיעור נמוך מהאוכלוסיה, אך לאמיתו של דבר, קצב הצמיחה הכלכלית המהיר שחווה המדינה, בשילוב עם תהליך העיור המואץ, גורמים לכך שתופעת ההשמנה הולכת ומתקרבת באופן מסוכן לנקודה שבה תצא מכלל שליטה.

הסופר מת'יו קלייב טוען בספרו "השמנת יתר בסין: כיצד התרחבות היקף המותניים יכולה לשנות מדינה", כי סין יכולה לשמש דוגמה קלאסית ומושא מחקר אידיאלי לכל מי אשר רוצה לבדוק את השפעות ההתעשרות המהירה והשלכותיה על החברה במדינה מתפתחת. אמנם נדמה כי שיעור ההשמנה בסין הוא נמוך יחסית, אך הוא ממשיך ומטפס למעלה משנה לשנה ואם בוחנים את המספרים מקרוב מגלים כי מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, שיעור זה מכפיל את עצמו בכל עשר שנים.

^{תופעת ההשמנה בקרב ילדים היא תוצר ישיר של מדיניות הילד האחד}

 ניתן לחלק את סין לשניים מבחינת הרגלי התזונה – מצד אחד יש את הערים המרכזיות, ובראשן בייג'ין ושנחאי, אשר חוות תהליך התמערבות שמביא לשינויים מהותיים בדפוסי החיים של התושבים, שמתבטאים גם באימוצה של מה שמכונה "תזונת השפע" המערבית. מצד אחר, יש את הכפרים אליהם תרבות השפע עדיין לא חדרה, ושם לא קיים אותו מגוון שנמצא בערים.

אם תופעת ההשמנה האמריקנית כבר חצתה את כל שכבות הציבור, בסין מדובר בתופעה שייחודית למעמד העשירים ולשכבה המשכילה בחברה העירונית. צמיחתו של מעמד הביניים והעלייה ברמת ההכנסה הביאו לשינוי דרמטי בתרבות האכילה ובהרגלי התזונה של האוכלוסיה המדוברת. רוב רובה של הפעילות החברתית והעסקית בערים סובב סביב האוכל. יותר ויותר אנשים בוחרים לאכול בחוץ מזונות שהם בדרך כלל עתירי שומן. אורח החיים העירוני שמתאפיין בלחץ ומתח, ישיבה ממושכת במשרד, פעילות גופנית מופחתת, תזונה לא סדירה ועתירת קלוריות וחוסר שינה, כל אלה מגבירים באופן משמעותי את הסיכוי להשמנת יתר. בנוסף, תופעת השמנת היתר בקרב ילדים היא תוצרה של מדיניות הילד האחד הנהוגה בסין. ההורים והסבים והסבתות בדרך כלל דואגים לספק לילד היחיד את כל מאוויו, גם את אלה הקשורים באוכל וממתקים.

תופעת ההשמנה איננה עניין אישי בלבד. היא משפיעה עמוקות על היבטים רבים בחברה ויש לה השלכות בריאותיות וכלכליות כבדות משקל. היא מגבירה את הנטל על מערכת הבריאות ומגדילה את ההוצאות הרפואיות, היא מביאה לצמצומו של הכוח היצרני ומגבירה את הסיכון למחלות רבות, בכללן סכרת, מחלות לב וכלי דם ולחץ דם גבוה.

על פי נתונים שפירסם קלייב בספרו, בשנת 2005 ממשלת סין השקיעה 155 מיליארד יואן מקופת המדינה לטיפול במחלות הכרוניות שנלוו לתופעת ההשמנה. הוא מעריך כי עד לשנת 2020 עלויות הטיפול באותן מחלות יסתכמו ב-29.2% מסך כל ההוצאות הרפואיות.

מערכת הבריאות הסינית איננה ערוכה להתמודד עם ההשלכות שמביאה עמה בעיית ההשמנה. ממשלת סין אמנם עתידה להשקיע סכומי כסף גבוהים במערכת הבריאות, אך סכומים אלה מיועדים בעיקר להקמת תשתיות למתן שירותים רפואיים בסיסיים בכפרים. האוכלוסיה העירונית לא תזכה לשום סיוע והיא תצטרך לשאת לבדה בכל העלויות והוצאות הטיפולים הרפואיים להם היא תזדקק בעתיד.