סוגיית המט"ח רחוקה מפתרון

עם סיום כינוס שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים של המדינות החברות בארגון ה-G20 שנערך באי גיונג'ו בדרום קוריאה, כהכנה לועידת הפסגה שתתקיים בשבוע הבא, הודיעו נציגי 20 המדינות המפותחות והמתעוררות המובילות על הסכמתם לפעול למניעתם של תנודות בלתי סדירות בשערי החליפין ושל פיחותי מטבע תחרותיים. עוד הוחלט במסגרת הכינוס על הגדלת משקלן של הכלכלות המתעוררות בקרן המטבע. לפי הרפורמה החדשה יעבירו המדינות המתפתחות 6% מזכויות ההצבעה שלהן בקרן המטבע הבינלאומית לטובת המדינות המתפתחות ומדינות אירופה יוותרו על שני מושבים במועצת המנהלים של הקרן לטובת אותן כלכלות מתעוררות.

הרפורמה וארגונם מחדש של יחסי הכוחות בין החברות בארגון המטבע, בשילוב עם העלאת סוגיית שער החליפין למרכז סדר היום תוך חיפוש אחר הנוסחה שתסייע בהתמודדות עם המצב החדש בשוק המט"ח העולמי, כל אלה משכו תשומת ליבם של אנשי השוק הפיננסי ברחבי העולם שעקבו בדריכות אחר ההתפתחויות החדשות. אך האם ניתן לפרש את הצהרותיהם של חברי הפורום כ"הפסקת אש" זמנית במלחמת המטבעות החדשה? לוּ ג'נְג-וֶיי, כלכלן בכיר מהבנק התעשייתי של סין, אומר כי הוא עצמו כלל אינו אופטימי.

^{ג'ואו סיאו-צ'ואן, נגיד הבנק המרכזי של סין נושא דברים בפסגת ה-G20}

בראיון לסוכנות הידיעות של סין התייחס לוּ לשלוש הסוגיות הבוערות שעמדו על הפרק בכינוס האחרון. הראשונה היתה עד לאיזו רמה תגדל השפעתן של הכלכלות המתעוררות, וסין ביניהן, בארגון קרן המטבע והאם ניתן להצביע על קיומו של קשר ישיר בין המגמה העתידית של ייסוף בערך היואן ובין הגדלת כוח ההשפעה הסיני בארגון.

כשם שנגיד הבנק המרכזי של סין, ג'ואו סיאו-צ'ואן אמר בדברים שנשא במהלך הפסגה, "סין היא המדינה המתפתחת הגדולה בעולם, אך יחד עם זאת הייצוג וזכות הביטוי בהם היא זוכה במסגרת הארגון הם נמוכים מדי". לדברי לוּ ,"מעמדה של סין בארגון אינו עולה בקנה אחד עם מעמדה בזירה הכלכלית העולמית". לוּ הוסיף: "אם לוקחים בחשבון את תרומתן האדירה של הכלכלות המתעוררות בשיקומה של הכלכלה העולמית מהמשבר הפיננסי האחרון, אזי אין די בגידול של 6% בזכויות ההצבעה. סין עצמה צריכה להתברג לפחות כחברה השלישית בגודלה בארגון המטבע".

יש הסבורים כי סין צריכה להשתמש בהבטחות לייסופו של היואן ככקלף מיקוח שיסייע לה להעלות את מעמדה בקרן המטבע הבינלאומית. לוּ עצמו מתנגד למהלך שכזה. לדבריו, "אם בוחנים את התהליכים שהתרחשו בזירה הכלכלית הגלובלית בשנתיים שחלפו מאז פרוץ המשבר מגלים כי יחסי הכוחות השתנו מהותית. המדינות המתפתחות שיחקו תפקיד חשוב ומרכזי בהתאוששות מהמשבר והן הוכיחו עצמן כ"מנוע" הצמיחה הגדול ביותר של הכלכלה העולמית". לוּ מוסיף: "אם קרן המטבע הבינלאומית שואפת לשמור על הלגיטימציה והרלוונטיות שלה בזירה הבינלאומית, ואם היא איננה רוצה להידחק לשוליים, עליה לפעול להגברה משמעותית של משקלן של אותן כלכלות מתעוררות במסגרת הארגון".

"גידול של 6% בזכויות ההצבעה אינו מספק, שכן לא מדובר בחסד או בצדקה שמעניק הארגון למדינות המתפתחות, כי אם בזכות שאלו הרוויחו ביושר", אומר לוּ ומדגיש: "בטח ובטח שאין כאן מקום לניהול של סחר מכר של "תן וקח" בין הארגון וראשי הכלכלות המתעוררות. מהבחינה הזו, סין מתכוונת לדבוק בעמדתה והיא אינה מתכוונת לעשות שימוש בסוגיית שער החליפין של היואן כדי להעצים את כוחה בארגון".

השאלה השנייה אליה התייחס לו היתה "האם ההימנעות מביצוע פיחותי מטבע תחרותיים אכן תסייע למנוע את היחלשותו של המטבע האמריקני מול מטבעות מרכזיים". לדבריו, "סוגיית שערי החליפין בין המדינות עמדה במרכז תשומת הלב של הועידה וכל חברי פורום ה- G20 רצו לדון בה. יש לזכור כי הלחץ אינו מופעל על המטבע הסיני בלבד וכי הדולר האמריקני רכש לעצמו "אויבים" רבים בכינוס הנוכחי. בניסיונה לאושש את כלכלתה המקרטעת, ארה"ב מבצעת הרחבה מוניטארית כמותית ובמקביל פועלת להחלשת המטבע שלה. היא אף מנסה לדרוש ממדינות אחרות, באמצעות קרן המטבע, לנקוט בצעדים שיסייעו לה בהתמודדות עם חוסר האיזון שלה בסחר ובכך לגרום לאותן מדינות לשאת על עצמן את הלחצים והנטל שאיתם היא מתמודדת מאז פרוץ המשבר". אומר לו ומוסיף: "המדיניות ה"חד צדדית" בה היא נוקטת עוררה ביקורת עולמית נוקבת."

לו סבור כי ההסכמה להימנע מפיחותים תחרותיים של המטבע היא לכאורה בלבד וכעת כל מה שנותר לעשות הוא להמתין ולראות האם ארה"ב אכן תקיים בעצמה את מה שהיא מטיפה ותבצע פעולות שתואמות את התחייבויותיה המילוליות.

הסוגיה השלישית והאחרונה אליה התייחס לו היתה ניסיונותיה של ארה"ב להציב יעדים מספריים ולהפעיל לחץ בסוגיית המטבע במטרה להביא לפתרון סוגיית מאזני הסחר בין המדינות. לדבריו, ניסיונות אלה הסתיימו בכשלון. לטענתו, הסיבה העיקרית שבעטיה "מלחמת המטבעות" פרצה מלכתחילה היא אותו לחץ שארה"ב ומדינות אחרות הסובלות מגירעון מסחרי מפעילות על סין ומדינות נוספות בדרישה להגביר את ערכו של המטבע המקומי שלהן.

לו טוען כי הצעתה של ארה"ב לפיה הגירעון השוטף של המדינות לא יחרוג מעל 4% מהתמ"ג במדינה, היא הצעה אינה ריאלית בעליל וכי היא עוררה את התנגדותן של מדינות רבות ובראשן גרמניה ויפן.

כעת, משירד המסך על הועידה בת היומיים וחברי הפורום לחצו זה את ידו של זה, נשאלת השאלה למה עלינו לצפות בעתיד? לו סבור כי כי על אף שחברי 20 המדינות הגיעו לכאורה להסכמה על אופן הפעולה העתידי, עדיין קיימים מתחת לפני השטח חילוקי דעות מהותיים, וכי הדרך לפתרונה של סוגיית שער החליפין בין המדינות עדיין ארוכה ורצופה באתגרים ומכשולים רבים.