חשש בסין מפני התערבות אמריקנית בסוגיית ים סין הדרומי

בנאום שנשאה מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון לפני ימים אחדים בפורום שרי החוץ של ארגון מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN), היא אמרה כי המחלוקת הטריטוריאלית על איי ים סין הדרומי נוגעת לאינטרסים הלאומיים של ארה"ב. נאום זה מבהיר כי כוחות חיצוניים מתחילים לגלות עניין בסוגיית ים סין הדרומי. ראוי שהמדינות הסובבות את ים סין הדרומי יישמרו מפני הכוונות שמאחורי ההתערבות הזו ומהשפעותיה האפשריות.

"בהיבטים הקשורים בחופש הספנות, בפתיחת המים הבינלאומיים באסיה ובכיבוד החוק הבינלאומי, לארה"ב יש אינטרסים לאומיים משל עצמה", אמרה קלינטון. היא הוסיפה כי יש לקדם את ההתייעצויות הרב-צדדיות והדגישה כי היא מתנגדת לשימוש בכוח צבאי או לאיום באמצעות כוח צבאי בסוגייה זו. קלינטון דרשה מכל הצדדים המעורבים במחלוקת לכבד את החוק הבינלאומי ובמיוחד את אמנת האו"ם לחוק הים.

^{אי בים סין הדרומי. אף שהאיים אינם מיושבים, כמעט כל המדינות באזור טוענות לריבונות עליהם}

הדרישה האמריקנית מכל הצדדים לכבד את אמנת האו"ם לחוק הים מעט מגוחכת. כידוע לכולם, מאז קבלת האמנה בשנת 1982, ארה"ב הרי מעולם לא הצטרפה אליה, וזאת כדי לשמור על "חופש הפעולה" של כוחות הצי והמודיעין שלה ולשלול ממדינות אחרות את סמכות השיפוט באזורים כלכליים בלעדיים בים. רק בשנים האחרונות היא הביעה כוונות להצטרף ותו לא. מדוע אפוא מדינה שנמצאת מחוץ לאמנה דורשת מכל הצדדים המעורבים במחלוקת הנוגעת לים סין הדרומי לכבד את האמנה הזאת? ראוי שנתמה על כך.

בשנת 2002 חתמו סין והחברות בארגון מדינות דרום מזרח אסיה על ההצהרה המשותפת בעניין ים סין הדרומי המבוססת על אמנת האו"ם לחוק הים. מאז נשמרה יציבות באזור ים סין הדרומי, ועד כה לא נרשמו תקריות המאיימות על שלום האזור ועל חופש הספנות. אין לנו אלא לתהות על משמעות האמירה השלופה מן המותן בדבר "התנגדות לשימוש בכוח צבאי או לאיום בכוח צבאי".

הניסיון ההיסטורי מלמדנו כי כאשר מתגלעת מחלוקת טריטוריאלית ביבשה או בים בין שתי מדינות, התערבות של כוחות חיצוניים ובמיוחד של מעצמות המערב, עלולה רק להביא לידי טרגדיה לאותן מדינות. לעתים קרובות מעצמות המערב מסבכות מדינות אחרות במלכודות של סכסוכים וזורעות זרעים של מתיחות אזורית, ואחר כך מתערבות תחת זהות של "בוררת" או "מאזנת". הן נוקטות בשיטה של הפרד ומשול כלפי הצדדים המעורבים במחלוקת וכך זוממות למקסם את האינטרסים שלהן עצמן.

בריטניה של המאה התשע-עשרה, כמעצמת העל העולמית דאז, התמודדה עם המושבות שלה באמצעות המדיניות הזו. כיום, כאשר ארה"ב מתערבת במחלוקות אזוריות, אפשר לחזות בדיוק באותם תכסיסים. לאמיתו של דבר, עד כה מי שמפריזים ותורמים הכי הרבה ל"מתיחות" בים סין הדרומי אינם הצדדים הנוגעים בדבר, כי אם פקידי ממשל, אנשי אקדמיה וכלי תקשורת מסוימים בארה"ב.

ייתכן שיש מדינות השוכנות לחופי ים סין הדרומי הסבורות כי בינאום המחלוקת הטריטוריאלית והבאת כוחות חיצוניים כדי לבלום ולאזן מדינות אחרות עשויה להועיל לאינטרסים שלהן. אולם לעתים קרובות תכניות עלולות להשתבש והן עצמן עלולות להפוך לכלי משחק בידי אחרים. אחרי ה"הארות" של קלינטון בסוגיית ים סין הדרומי ב-23 בחודש, היא מיהרה לשנות את נושא הדיון, ועברה לדבר על זכויות האדם וחופש העיתונות תוך שהיא "עושה נו נו נו" למדינות מסוימות החברות בארגון. זה מראה כי ארה"ב כלל לא מסייעת למדינות אחרות, אלא שהיא מונעת משיקולים הנובעים מאינטרסים צרים.

המדינות השוכנות לחופי ים סין הדרומי צריכות לפתור מחלוקות באמצעות משא ומתן דו-צדדי וישיר בין הצדדים המעורבים בדבר. דבר זה נכתב במפורש בהצהרה המשותפת בנוגע לים סין הדרומי שעליה חתומות סין ומדינות דרום מזרח אסיה: "מחלוקות טריטוריאליות ואשר נוגעות לשטחי שיפוט ייפתרו בדרכי שלום ובאמצעות משא ומתן והתייעצויות ידידותיות בין המדינות הריבוניות אשר להן נגיעה ישירה לעניין." עיקרון זה יוצר אווירה חיובית ומספק תנאים טובים להגברת האמון ההדדי בין המדינות הנוגעות בדבר ולקידום הסדרי קבע לסוגיות הנתונות במחלוקת.

כוחות חיצוניים עשויים רק לסבך את סוגיית ים סין הדרומי ולהקשות עוד יותר על פתרון בעיות. על מדינות אסיה להפגין את תבונתן ויכולתן ולפתור מחלוקות בדרכי שלום ועל בסיס כבוד הדדי ויחס שיוויוני. עליהן לאחד כוחות כדי לייסד בים סין הדרומי ים של שלום, ים של ידידות וים של שיתוף פעולה, ולא להפוך אותו ללוח השחמט הימי לאסטרטגיות של כוחות חיצוניים.