מה עם אהבה?

הרבה מים זרמו בנהר מאז שחיפוש אחר בן-זוג באתרי הכרויות, במסיבות פנויים פנויות וסוכנויות שידוכים נתפס כדבר חריג או מבזה שמאפיין רק בני אדם נואשים. כיום, שירותי ההכרויות הפכו לכלי לגיטימי ולאופציה המועדפת על הרווקים והרווקות בסין. 74.6% ממשתתפי סקר עדכני ומקיף שנערך לאחרונה בנושא העידו כי הרוב המכריע של מכריהם ובני משפחתם נעזר בשירותי ההיכרויות בחיפוש אחר אהבה. עוד עולה מהסקר כי גילם של מחפשי האהבה הולך וקטן – צעירים רבים, ילידי שנות ה-90, נעזרים גם הם בשירותי ההיכרות.

יש הטוענים כי השינויים מהפכניים שעוברת החברה הסינית בשנים האחרונות בתפיסת העולם וסולם הערכים שלה נותנים אותותיהם גם על "כללי המשחק" בחיפוש אחר בן-זוג והשקפת הנישואין. אך אם יורדים לעומקה של הסוגיה מגלים שלא הרבה השתנה. את מקומו של "המעמד הגבוה" כתנאי מקדים לנישואין תפסו "הדירה והמכונית". במילים אחרות, גבר ללא דירה ורכב נתפס כ"לוזר" והסיכויים שלו למצוא כלה פוטנציאלית כמעט ולא קיימים.

^{הנשים שמעונייינות להשתתף במסיבה עוברות תהליך מפרך של ראיונות ומבחנים}

לפני מספר שנים החלה להתגבש לה אופנה חדשה בסצינת הדייטינג הסינית. סוכנויות שידוכים הפועלות בערים המרכזיות במדינה כמו בייג'ין, שנחאי, גואנגג'ואו ושנג'ן החלו לארגן ליין מסיבות פנויים פנויות לעשירים בלבד. מדובר בגברים עשירים מאד, עם הון בשווי של 30 מיליון יואן לפחות, ובנשים שמאד משתוקקות להכיר אותם. הגברים משלמים דמי השתתפות בסך 180 אלף יואן למארגנים. הנשים שמעונייינות להשתתף במסיבה עוברות תהליך מפרך של ראיונות ומבחנים ורק מעטות ויחידות סגולה מצליחות לעבור בהצלחה לשלב הסופי והאחרון וזוכות בהזדמנות להיפגש עם "בחיר ליבן" פנים מול פנים. אחד מהמארגנים סיפר כי לאירוע האחרון שנערך בשנחאי נרשמו כ-50 אלף נשים מרחבי העולם, מתוכן 18 בנות בלבד זכו להשתתף במסיבה.

מארגן מסיבות מווהאן מספר כי עשרות אלפי נשים וביניהן דוגמניות, דיילות, מנחות בטלויזיה, קצינות בצבא ונשות עסקים מכל העולם, התחרו על 160 כרטיסי הכניסה שהוקצו לאירוע שלו. כתוצאה מהביקוש האדיר, החל הטרנד החדש לסחוף בסערה את שוק הפנויים פנויות גם בערים נוספות כמו צ'נגדו, צ'ונג צ'ינג, צ'אנגשה והאנג ג'ואו. עשרות אלפי נשים סיניות "נלחמות" זו בזו בציפורניים על מקומן במסלול המהיר והקצר שיוביל אותן אל חיים מלאים באושר ועושר.

קשה מאד שלא להקביל את התופעה החדשה הזו לאופן בו הקיסר הסיני היה בוחר את פילגשותיו בסין הפיאודלית. הזכות לבחור פילגשות הוענקה לקיסר מתוקף הסמכות הבלתי מעורערת שהחזיק בידו. כיום, הכסף החליף את אותה סמכות קיסרית, והעשירים יכולים פשוט לבחור את נשותיהם בדומה לאופן בו בוחרים איזה מוצר לרכוש. כפי שזה נראה, גורלה של האישה הסינית נחרץ לחיות את חייה כ"מועמדת" שממתינה להיבחר.

^{נגזר על האישה הסינית לחיות חיים של "מועמדת" שממתינה להיבחר}

המסיבות הללו הן ביטוי לחומרנות המזיקה ולרדיפת הבצע החולנית שמשתלטת על החברה המודרנית. אין ספק כי אותן נשים שמנסות בכל כוחן לזכות בזכות לקחת בהן חלק מחזיקות בתפיסה כי עדיף "להתחתן עם כסף" מאשר להתאמץ ולעבוד כדי להשיג כסף. הנשים הללו לא באמת מחפשות אהבה. הזוגיות אחריה הן רודפות היא לא יותר מעסקה של "כסף תמורת מין".

צ'יו לופנג, פרופסור באקדמיה למשפטים בנאנגי'נג, טוען כי השקפת הנישואין של הנשים המודרניות מושפעת ישירות מהאפליה התעסוקתית ממנה הן סובלות. זאת בשילוב עם אחוזי הבגידה הגבוהים גורמים לנשים לאבד אמון במוסד הנישואין. אותן נשים מוכנות להתפשר על חיים בלי אהבה, הלא ממילא לזו יש תאריך תפוגה. אם כבר למה לא פשוט למצוא ספונסר עם חשבון בנק שמן שיתמוך בהן בעידן בו החיים עולים כל-כך ביוקר.