אדם לבן להשכרה

אתר האינטרנט של הירחון האמריקני "אטלנטיק" פירסם לפני מספר ימים כתבה תחת הכותרת "אדם לבן להשכרה" אשר מגוללת את סיפורו של בחור אמריקני שהגיע לעבוד בסין. הכתבה עצמה אמנם נכתבה בסגנון הומוריסטי ומבדר שגורם לצחוק לכל אורכה, אך למרות זאת, בסיומה קשה שלא לחוש חוסר נוחות, שכן היא מתארת תופעה חדשה ומדאיגה שהולכת וצוברת תאוצה בערים המרכזיות בסין.

מיטש מוקסלי, מחבר הכתבה, מספר כיצד הגיע לסין לפני מספר חודשים לאחר שהתקבל לעבודה כבקר איכות בחברה אמריקנית שיושבת בשאנדונג. למרות שהוא הודה בראיון העבודה כי אין לו כלל ניסיון רלוונטי קודם, החברה החליטה להעסיק אותו ואף להעניק לו משכורת גבוהה של 1,000 דולר בשבוע, בתנאי שהוא יתחייב להגיע כל יום לעבודה לבוש בחליפה ועניבה. למעשה, מעסיקיו של מיטש דרשו ממנו להתחזות לאיש עסקים ולשמש כ"פנים" של החברה. הוא נדרש לקבל את פניהם של הלקוחות, להנחות את הטקסים שערכה החברה ואף להתלוות לפגישות עם אישים בכירים מהממשל המקומי.

מסתבר שלא מדובר במקרה בודד ויוצא דופן. בהמשך הכתבה מתאר מיטש את סיפורם של שישה גברים אמריקנים נוספים שנדרשו, ממש כמוהו, להתחזות לאנשי עסקים. כך לדוגמה, אחד מהם שהועסק על ידי חברה קנדית נדרש להעביר בפני נציגים מחברות סיניות מצגת בתחום פיתוח אנרגיה דלת חנקן, תחום אשר זר לו לחלוטין. אחר נדרש לטוס אחת לשבוע מבייג'ין לשנחאי לפגישות עסקים אשר במהלכן היה אמור להתחזות ללקוח פוטנציאלי חשוב מארה"ב.

לדברי מיטש, מדובר כאן באופציה תעסוקתית לא רעה בכלל. כל מה שבחור מערבי שמחפש להרוויח כסף טוב בסין צריך זה פשוט להתלבש בחליפה מחויטת, לענוד עניבה וללחוץ כמה ידיים. כמובן שישנה העדפה ברורה לאותם בחורים בהירי שיער ותכולי עיניים. כשנשאל איך זה יתכן שג'וב שכזה קיים בכלל, ציטט מיטש את דבריה של ידידתו הסינית שאמרה: "כשיש לך בחור זר לבוש בחליפה בתור עובד בחברה, אז זה מוסיף נופך של איכות ומקצועיות. זה גורם לחברה שלך להיראות באור הרבה יותר חיובי. מכאן שאנשים יהיו יותר נכונים לעשות איתך עסקים."

התגובות הרבות אשר נשלחו בעקבות הכתבה על ידי גולשים עם התנסות זהה לזו של מיטש משקפות את היקף התופעה ומימדיה. גולש בשם דן סיפר בהומור על התפקידים הרבים בהם "כיהן" במהלך התקופה שבה התגורר בבייג'ין - סמנכ"ל של חברת תרופות סינית ומנכ"ל של חברה למוצרי טיפוח וקוסמטיקה. בנוסף, הוא כיכב לא מעט בהפקות קולנוע ובפרסומות טלוויזיה. דן הציע טיפ משלו למערביים שמעוניינים במשרה מסוג זה: בלו כמה שיותר זמן בקמפוס האוניברסיטה לשפות ותרבות בבייג'ין (BLCU). זה המקום שבו הוא בעצמו "התגלה".

התופעה הזו אינה שמורה לחברות עסקיות סיניות בלבד. גם חברות זרות אשר מחפשות להשיג טביעת רגל בשוק הסיני משתמשות באותה הטקטיקה. אם בוחנים את התופעה דרך עיניים סיניות, ניתן לייחס אותה בחלקה לעובדה שהסינים מייחסים חשיבות רבה ל"פנים" או "כבוד". עצם העובדה שאתה מעסיק מערבי בחברה שלך מאדירה את פני החברה ומוסיפה לה נופך חיובי. אך בכל מקרה מדובר כאן במעשה של מירמה והונאה מצידם של הסינים והמערביים כאחד. התופעה מעידה על בעייתיות אתית ומוסרית בקרב אנשי עולם העסקים בסין, מה גם שמדובר בעבירה בוטה על החוק ובסופו של דבר מי שמשלם את המחיר, כמו תמיד, הוא האזרח הפשוט. על מקבלי ההחלטות לחקור בהקדם את התופעה הזו ולפעול לחיסולה, על מנת שניתן יהיה שוב ליצור מחדש זירה עסקית בה מתקיימת תחרות הוגנת ושוויונית.