מפלאי הטבע: טרסות המים הלבנים

בָּאי-שְוֵוי-טָאי (Baishuitai, בסינית: 白水台, מילולית: "טרסות המים הלבנים") הוא פלא טבע יפהפה הצמוד לכפר באידי (Baidi, בסינית: 白地) דרומית מזרחית לעיירה שנגרילה אשר בצפון מערב מחוז יונאן. במקום, כשמו כן הוא, טרסות טבעיות לגמרי, עשויות סידן פחמתי וצחורות כשלג, אשר דרכן עוברים מים צלולים הזורמים בלי הפסקה ממעיין הממוקם במעלה ההר. הטרסות הלבנות המלאות מים צלולים שבוהקים במגוון צבעים תחת קרני השמש יוצרות מחזה מופלא על רקע ההרים התלולים והמיוערים ושדות האורז והתירס, שאחדים מהם שתולים גם כן בתוך טרסות, מעשה ידי אדם כמובן.

לצורת הנוף הייחודית הזו הסבר כימי פשוט למדי: מי המעיינות, העשירים בסידן דו-פחמתי, זורמים במורד ההר שפונה לכיוון דרום-מזרח וחשוף לשמש חזקה במשך רוב שעות היום ובמשך רוב ימות השנה, שכן מדובר באחד האזורים שטופי-השמש ביותר במחוז יונאן. בתהליך האידוי החלקי של המים תחת קרני השמש החזקות נוצר משקע של סידן פחמתי, בוהק בלובנו, אשר מכסה בהדרגה את פני השטח. בשל המורד התלול יחסית, בכל פעם רק חלק מהמשקע שוקע ואחר ממשיך לזרום עם המים ושוקע במקום נמוך יותר וכן הלאה. כך נוצרות הטרסות, אשר תהליך בנייתן נמשך למעשה בלא הפסקה, ותוכלו לחזות בו מתרחש לנגד עיניכם ממש. די להכניס יד לתוך אחת הבריכות וללטף בעדינות את הקרקעית כדי להרגיש את השכבה העליונה והרכה מתפוררת בין אצבעותיכם ולהיווכח בעצם התהליך.

מעבר לנוף המופלא, באי-שווי-טאי הוא ערש תרבות הדונגבּה, הדת המסורתית של שבט הנאשי אשר בניו מאכלסים את הכפרים בסביבה הקרובה, ולפיכך גם המקום הקדוש ביותר לדת זו ולבני הנאשי. על פי האמונה, אל השמים ואל האדמה הופיעו כאן לסירוגין כדי להדריך את בני המקום באמנות בניית הטרסות וכך סייעו להם לשפר את כושר עיבוד האדמה שלהם. בלב טרסות המים בנוי מזבח קטן – צנוע מאוד בהתחשב במעמד הרם של המקום אצל בני הנאשי – המשמש עד היום כמוקד עלייה לרגל קטן, וגם – עד כמה שלא נעים להרוס את האידיליה – כאמצעי לשכנע את התיירים לתרום קצת כסף בתמורה לתפילה לאל הדונגבה.

שטח הטרסות קטן יחסית, אבל כדאי להקדיש לאזור שמסביב זמן מה ולהישאר לישון כאן לילה אחד. מהכפר הממוקם תחת הטרסות, על הכביש, מתפצלים עשרות שבילי הליכה בתוך שדות האורז והתירס הצפופים, ומובילים אל כפרים קטנים נוספים שהגישה אליהם אפשרית רק ברגל. הנוף מסביב פשוט יוצא מן הכלל, ובהכוונתם האדיבה של המקומיים (כמה יואנים יסדרו לכם ליווי) תגיעו גם למפלים גועשים ומערות יפות שבקרבת מקום.

אזור באי-שווי-טאי הוא גם הזדמנות להתרשם מהחיים המסורתיים של בני הנאשי, שנשמרו בכפרים שבסביבה במידה זו או אחרת. בבירתם המפוארת ליג'יאנג, הפכו רוב בנות הנאשי למוכרות מזכרות, אך כאן עוד אפשר לראות שרידים לתרבות מטריארכלית שאפיינה את השבט הזה עד לא מזמן, גם אם אלה מעט קלושים – רבות מהנשים חיות לבד, מנהלות בעצמן את משק הבית ויוצאות לעבודה בשדות, בעוד הגברים חיים במעין קבוצה נפרדת ומנותקת מחיי הכפר, ונדמה – כך לפחות למתבונן מבחוץ – שהם אינם מעורבים בהם.

מידע שימושי

הגעה: משנגרילה (בסינית: 香格里拉, נקראת גם ג'ונג-דְיֵין, Zhongdian, בסינית: 中甸), יוצא אוטובוס כמה פעמים ביום לבאי-שווי-טאי. למרות המרחק הקצר יחסית, הנסיעה אורכת שלוש שעות, בשל הכביש המשובש והמפותל, שבהחלט יעשה שמח לכל מי שסובל מבחילות בנסיעות, אבל הנוף בדרך באמת בלתי רגיל. מליג'יאנג יוצא אוטובוס אחד ביום בשעה 8:30 בבוקר, שעובר בדרך בערוץ דילוג הטיגריס המרהיב, יעד תיירות פופולרי בזכות עצמו. אוטובוס מבאי-שווי-טאי לכיוון ליג'יאנג אמור לצאת בכל בוקר, אבל לא תמיד זה קורה. החזיקו לעצמכם אצבעות, ומקסימום תוכלו לטייל עוד יום באזור או במקרה הכי גרוע תמיד אפשר לחזור לשנגרילה ומשם להמשיך הלאה.

לינה: על הכביש כמה מלונות פשוטים. בתוך הכפר (תחת הכביש) תוכלו למצוא מקומות לינה בסיסיים וזולים בבתי התושבים. לא תצטרכו לחפש בעצמכם, בנות הכפר תחכנה לכם עם רדתכם מהאוטובוס.

כרטיס הכניסה לבאי-שווי-טאי עולה 30 יואן.