יום בחיי מהגר אפריקני בסין

מאת: גלובל טיימס תרגום: סו' ג'יה וליאת סוזנה

שעה שסין מחפשת חומרי גלם מכל הסוגים והמינים באפריקה, האפריקנים מגיעים לסין בחיפוש אחר הזדמנות כלכלית להתעשרות מהירה. כתב העיתון הגרמני "דר שפיגל" הגיע לעיר הדרומית גואנג ג'ואו שנחשבת למעוזם של המהגרים האפריקנים, במטרה לבחון כיצד הם נקלטים ומשתלבים בחברה. הוא הצתוות לסאני, איש עסקים ניגרי בן 37 ושמע ממנו על הקשיים איתם מתמודד מהגר אפריקני בסין בחיי היומיום. "סין עושה באפריקה עסקים בקנה מידה עולמי, אנחנו מנסים לעשות כאן עסקים בקנה מידה הרבה יותר קטן, מנסים את מזלנו", אומר סאני. "כמובן שחלומו של כל אפריקני הוא להגיע לאירופה, אך מכיוון שהנסיבות לא מאפשרות זאת, אנחנו מסתפקים בלהגיע לסין, בשאיפה שזו תוכל לשמש כקרש קפיצה בעתיד."

סאני הגיע לגואנג ג'ואו באוגוסט אשתקד. הוא הגיע להסכם עם אחת החברות בעיר ושילם לה 300 אירו בתמורה לסיוע בקבלת ויזת שהייה. לדבריו, כיום מתגוררים בעיר כמאה אלף מהגרים אפריקנים המחזיקים בויזה בקטגוריות שונות: ויזת תייר, ויזת סטודנט או ויזת עסקים.

הסינים המקומיים אמנם פיתחו יחסי תלות במהגרים הללו, אך הם לא מגלים שום רצון "להתערבב" איתם או אפילו לנסות ולהכיר אותם. הדיעה הרווחת היא שהחברה הסינית עוברת תהפוכות ושינויים קיצוניים, שהביאו, בין היתר, להיווצרותה של תופעה חדשה שלא נראתה בעבר – תופעת העובדים הזרים. כל עוד לא מדובר באותם אנשי עסקים לבנים הלבושים בחליפות יוקרה ומגלגלגים עסקאות במיליוני דולרים, הסינים דואגים לתפוס מרחק.

סאני אמנם מגדיר עצמו כאיש עסקים, אך אין לו משרד משלו. הוא מנהל את עסקיו באמצעות שני מכשירי הסלולרי שברשותו. הוא מספר כי פעמיים בשבוע הוא מקבל הזמנה מחברות ניגריות אשר מעוניינות לרכוש ג'ינסים ובגדי ספורט שהפכו כיום לסחורה חמה בשוק הניגרי. הדוגמה הרצוייה נשלחת אליו בדואר והוא מגיע איתה למפעלים בעיר שמייצרים לפיה את הבגדים, כאלף פריטים בכל פעם. אם הכל הולך חלק, סאני יוצא ברווח נקי של 0.6 אירו על כל פריט, סכום שמאפשר לו לגמור איכשהו את החודש.

^{מבוסס על כתבת תחקיר שהתפרסמה בעיתון הגרמני "דר שפיגל"}