דרום סין

מקאו (בסינית: 澳门, Aomen)

אוכלוסייה: במקאו חיים 549,200 איש. 94.3% מתושביו הם סינים, וה-5.7% התושבים הנותרים בעלי אזרחות פורטוגלית או פיליפינית. מבין התושבים הסינים, רבים יודעים פורטוגזית אך מתקשים באנגלית או במנדרינית.

גיאוגרפיה וטופוגרפיה: העיר עצמה ממוקמת על חצי האי, ושתי אוטוסטרדות מחברות אותה אל האי השני השייך לה. העיר הקרובה ביותר למקאו היא ג'והאי שבגואנג-דונג. גודלה של מקאו הוא 29.2 קמ"ר.

אקלים: הטמפרטורה השנתית הממוצעת במקאו עומדת על כ-20 מעלות. האביב והקיץ גשומים ולחים, לעומת הסתיו והחורף היבשים יחסית. עונת הטייפונים במקאו ממאי עד אוקוטובר, במיוחד מיולי עד ספטמבר.

כלכלה: מקאו נסמכת בעיקר על תעשיית ההימורים והתיירות, כ-50% מהתמ"ג שלה מגיע ממקורות אלה. המטבע הנהוג במקאו הוא "פאטקה", אך ברוב בתי העסק מקבלים גם דולר הונג קונגי.

אטרקציות תיירותיות

הריסות כנסיית פאולוס הקדוש: הם האתר המייצג את מקאו יותר מכל. זהו הקיר הקדמי של הכנסייה המפוארת אשר בנייתה הושלמה בשנת 1637, ונשרפה בשנת 1835.

רחבת סנדו: רחבת סנדו שנקראה בעבר "המזרקה", משמשת היום כמדרחוב הראשי של מקאו.

תרבות מקומית: בהשפעת ההיסטוריה המיוחדת של האי, התרבות המקומית רב תרבותית ומשלבת בין התרבות הסינית לפורטוגלית.

אוכל מקומי: המטבח המקומי משלב בין המטבח הקנטונזי לבין המטבחים של פורטוגל, הודו, אפריקה ודרום מזרח אסיה. מקאו מפורסמת בעוגיות השקדים שלה, יחד עם טוסטים, עוף בנוסח פורטוגל וקתלי חזיר.