כמה שווה תעודת תושב בייג'ין?

כמה שווה תעודת התושב של בייג'ין? לשאלה זו אין תשובה חד משמעית. אם נשאל את מרביתם של סטודנטים שזה עתה השלימו את תארם, כנראה שאפילו כמה עשרות אלפי יואנים לא יוכלו לעזור להם להשיג תעודה שכזו. אך בהיבט החוקתי תעודה זו היא חסרת ערך לחלוטין. המקרה הבא ממחיש היטב את הנקודה.

ב-21 באפריל נתן בית המשפט המחוזי בבייג'ין את פסיקתו בתביעה אשר עילתה קשורה בסכסוך עבודה. למעשה המחלוקת בין שני הצדדים סבבה סביב סוגיית תעודת התושב. להלן פרטי המקרה: לפני שנתיים שבעה בחורים צעירים בוגרי תואר שני החלו לעבוד בחברת בניה ממשלתית. לפי חוזה ההעסקה עליו חתמו שני הצדדים, התחייבו הצעירים לתקופת של חמש שנים, והמעסיק מצידו התחייב להסדיר להם את כרטיס התושב. כשמונה חודשים לאחר תחילת העבודה, השבעה התפטרו בזה אחר זה. המעסיק מצדו סירב להשיב להם את מסמכיהם האישיים אותם הפקידו בידו עם תחילת העבודה, ואף מיאן למסור להם את מכתב סיום העבודה. מכן ששבעת הצעירים החליטו להגיש כנגדו תביעה בבית הדין המחוזי.

^{תעודת תושב זמנית בבירה הסינית}  

אם בוחנים את המקרה ברמה המשפטית, לא מדובר בתיק תביעה מסובך. כפי שפסק שופט בית המשפט, הזכות להתפטר היא זכות יסוד של כל עובד באשר הוא והיא מעוגנת בחוק. כל מעסיק מחוייב על פי חוק להמציא את כל האישורים והמסמכים הרלוונטיים המורים על סיום העבודה של עובדיו. אך כפי שצויין קודם, סוגיית הליבה במחלוקת הזו היא למעשה סוגיית אישור התושב. כאן המקום לציין כי הממשלה הסינית מיישמת מאז שנות ה-50 שיטת רישום אוכלוסין המכונה שיטת ההוקואו (Hukou בסינית: 户口). לפי השיטה, כל אדם מקבל תעודת זהות אשר משייכת אותו למקום הספציפי בו הוא נולד. הוא אינו רשאי לעבור ולהתגורר במחוז אחר ללא קבלת היתר מהשלטונות, אם עבר הוא מאבד את זכויותיו לדיור, חינוך ולשירותי בריאות ועליו לממן זאת מכספו. הבעיה היא שכל חברה, בין אם ממשלתית או פרטית, מקבלת מכסה קבועה של כמות תעודות התושב אותן היא רשאית להנפיק לעובדיה. מכייוון שמדובר בסוג של משאב יקר ערך, ברגע שהשבעה החליטו להתפטר טרם סיום חוזה העבודה, הם גרמו לחברה נזק חמור ומשמעותי.

אם פסיקתו של השופט הייתה מאפשרת לאותם שבעה צעירים להמשיך ולהחזיק בתעודת התושב של בייג'ין, היא היתה יוצרת תקדים שהיה סולל את הדרך לכל מי שירצה בעתיד להשיג תעודת תושב בדרך קלה יחסית, פשוט להתפשר על עבודה "נחותה" לכמה חודשים, לקבל את תעודת התושב ואז להתפטר ולעזוב.

לאחר הניסיון המר הזה ועל בסיס הלקחים שהופקו ממנו, יש להניח שהמעסיקים יעלו את רף הדרישות מהעובדים שיגוייסו בעתיד כתנאי לקבלת תעודת התושב. הם יכולים לעשות שימוש באמצעים מרתיעים כמו קביעת קנס גבוה במיוחד על כל שבירת חוזה התעסוקה.

^{בייג'ין זוכה ליחס מועדף מהממשלה והאפשרויות שהיא מציע הן בלתי מוגבלות}

תיק התביעה הספציפי הזה ייגנז בארכיון ויישכח במהירה, אך מה שלא ייעלם ולא יישכח זה הגורם שהביא למחלוקת הזו מלכתחילה – שיטת רישום האוכלוסין הסינית. מדוע כל כך הרבה אנשים חושקים כל-כך בתעודת התושב של בייג'ין? איך זה שפועלים וסטודנטים רבים אשר מגיעים לבייג'ין מכל קצוות המדינה רוצים כל-כך להישאר בה ולא לעזוב? הסיבה היא פשוטה: בתור עיר הבירה, זוכה בייג'ין ליחס מועדף מהממשלה ולחיבוק חם ממנה. בבייג'ין יש המספר הגבוה ביותר של האוניברסיטאות והמוסדות להשכלה גבוהה במדינה, הכמות הגבוהה ביותר של בתי החולים והמרפאות ומרכזי השירות הציבוריים החדשניים ביותר במדינה. בנוסף, בתור המרכז הפוליטי ותרבותי של המדינה, בייג'ין מציעה אפשרויות בלתי מוגבלות להגשמה ומימוש עצמי. זהו למעשה הערך המוסף של תעודת התושב של בייג'ין והסיבה לכך שערכה לא יְסֻלָּא בפז.

שיטת רישום האוכלוסין הסינית משמשת כמעין "סכר" בלתי נראה שתפקידו לווסת את גלי ההגירה הפנימיים במדינה ולבקר על זרימתם. הניסיון לבטל את שיטת רישום האוכלוסין לא בהכרח יביא לפתרון הבעיה שנוצרה כתוצאה מההגבלות שמוטלות על ומגבילות את תנועתם החופשית של האזרחים במדינה. האחריות לפתור את הבעיה מוטלת על כתפיה של הממשלה, שצריכה לדאוג לצמצום הפערים בתנאים ובהזדמנויות הקיימים בין הערים במדינה. רק אז התופעה של הנהירה אל עיר הבירה והבעיות החברתיות שנילוות אליה יוכלו להיעלם.