מחוז טייוואן - מאפיינים פיזיים

בין רכסי ההרים למישורי החוף של טייוואן חוצצת שרשרת גבעות בגובה ממוצע של כ-600 מטרים, שמתחילה בשולי אגן טייפה ומסתיימת בפנינסולת הֶנְגצ'וּן. הגבעות תופסות כרבע משטחו הכולל של האי. בנוסף, מצפון האי לכיוון מרכז, ומערבית לשרשרת הגבעות, משתרע רכס הרי שולחן שגובהם המירבי מגיע ל-400 מטרים מעל לפני הים.

כחמישית משטחו של האי טייוואן מורכב ממישורים ואגנים. המישור הגדול ביותר הוא מישור ג'יָה-נאן ששטחו משתרע על פני 4,450 קמ"ר מהגדה הדרומית של נהר ג'וּאוֹשוּי בצפון ועד לגדה המערבית של יובל דָאן-שוּי בעיר גָאוֹסיוֹנְג בדרום. המישור השני בגודלו הוא מישור פינגדונג שממוקם בדרום האי. שטחו של המישור הוא כ-1,160 קמ"ר.

מרביתם של האגנים באי ממוקמים בצפון, והעיקריים שבהם הם אגני טאיג'ונג, טאיפה ופּוּלי. אגן טאיג'ונג הוא האגן הגדול ביותר, ושטחו הוא כ-400 קמ"ר. האגן ממוקם בחלקו המרכזי של האי, גובל עם יובל דה-אן בצפון ונהר ג'וּאוֹשוּי בדרום, עם שבר פֶנְגיואן וצאוטוּן במזרח ובמערב עם מישורי דה-דוּ ובה-גואה.

אגן טאיפה שוכן בצפון, צורתו כמשולש והוא מוקף מדרום וממזרח על ידי הפסגות הנמוכות של רכס הרי סו'אהשאן, ממערב על ידי גבעות ג'ילונג ג'וּ ורכס הרי הגעש דה-טון חובק אותו מצפון. שטחו של האגן מגיע לכ-240 קמ"ר, השני בגודלו באי.

אגן פּוּלי יושב בין יובליו המרכזיים של נהר גו'אושווי ובין ערוץ בייגאנג והוא למעשה מחולק למספר אגנים גדולים וקטנים בגבהים שונים, מוקפים הרים. שטחו של הגדול מבין האגנים הוא כ-42 קמ"ר.

למרות שהמישורים והאגנים תופסים חלק קטן משטחו של המחוז, הם האזורים הפוריים והמפותחים ביותר, אשר מתפקדים גם כמרכז כלכלי חשוב, וגם כאזור חקלאי מפותח. 95% מהערים במחוז יושבים באזורים אלו.

האקלים בטייוואן הוא סוב-טרופי, כך שמזג האוויר הוא חם ולח ברוב ימות השנה. הטמפרטורות השנתיות הממוצעות נעות בסביבות 22 מעלות צלסיוס, למעט באזורים ההרריים של האי, שם כל הפסגות שמעל לגובה של 3,000 מטרים מעל פני הים מכוסות שלג לאורך כל השנה. בחודשי הקיץ פוקדות את האי סופות טייפון לעיתים קרובות.

מחוז טייוואן זכה לכינוי "הגן הבוטני של אסיה" ,בעיקר בגלל העובדה שמעל למחצית משטחו מכוסה ביערות, חלקם יערות טרופיים, אשר משמשים בית גידול למעל ל-4,000 זני צמחים שונים. כחמישית מהיערות מיועדים לשימוש מסחרי. חופיו של טייוואן הם מקום בו זרמי הים הקרים המגיעים מהקוטב הדרומי מתמזגים עם זרמים חמים מאזור קו המשווה, מה שהופך אותם לעשירים ביותר מבחינת דגה.