מדוע עובדי השירות הציבורי מאושרים כל-כך?

תחנת הטלוויזיה של מחוז ג'יאנגסו ערכה לאחרונה בשיתוף עם קבוצת המחקר "אופק" ו-13 חברות תקשורת נוספות, סקר לבדיקת רמת האושר והרווחה הנפשית והחברתית בקרב אוכלוסיות שונות במדינה. ממצאי הסקר מראים כי בהשוואה לשאר המגזרים, עובדי השירות הציבורי הם האנשים המסופקים והמאושרים ביותר והם נהנים מחיי משפחה מלאים וטובים.

על רקע פרסומו של דוח הבריאות בתעסוקה בשנה שעברה, לפיו 98% מעובדי השירות הציבורי סובלים מבעיות בריאותיות שונות, קשה שלא לתהות לגבי הצהרותיהם על תחושות האושר והסיפוק מחייהם. הדוח חשף כי כמחצית מהעובדים סובלים מעייפות כרונית, כרבע מהם סובלים מטחורים וכחמישית ממחלות מעיים דלקתיות ומדלקות כבד. האם באמת ייתכן מצב של "נפש בריאה בגוף חולה"? 

^{עבודה בשירות הציבורי: המשרה הנחשקת ביותר}

המפתח לסוגיה התמוהה הזו נמצא בסקר עצמו. מעל למחצית מבין 15,800 האנשים שהשתתפו בסקר סבורים כי בעולמנו שלנו רק עושר מביא אושר. אם כן, מהיכן נובע "מעיין " האושר של עובדי המדינה? ב-24 במארס ערכה ממשלת מחוז שנג'ן את בחינות הקבלה לרשות המקומית לאכיפה וגבייה. מעל ל-34 אלף מועמדים, מספר שיא בכל הזמנים, התחרו על 350 המשרות שהציעה הממשלה. מדובר במשרות עם משכורות הנעות בין 7,000 יואן ל-15 אלף יואן בחודש. במציאות האכזרית של ימינו, כשיציבות כלכלית הופכת לאיטה למושג קלוש, עובדי השירות הציבורי נהנים מיציבות תעסוקתית ומשכר ותנאים מעולים שהם הרבה מעל לממוצע במשק. נקודה חשובה עוד יותר היא שעובדי השירות הציבורי הם "קרובים יותר לצלחת", לכן הם נהנים מכל ההטבות שהקירבה הזו יכולה להביא עימה, כמו חינוך טוב יותר לילדים וכו'. כשהם נהנים ממשכורת יציבה ותנאים מעולים, ומהסמכות הגבוהה שמופקדת בידיהם מתוקף תפקידם, מה הפלא, אם כן, שהם כל-כך מאושרים?

אך האם העובדה שעובדי השירות הציבורי כל-כך מאושרים מחייהם פועלת לטובתו של האזרח הפשוט? כתבנו סבור כי העובדה שעובדים אלה, אשר נתפסים כביכול כמנהיגים של העם, מנצלים את הסמכויות שבידיהם על מנת לשפר את איכות חייהם ולדאוג לרווחתם האישית, אמורה לעורר דאגה. לדעתו, העניין מצביע על קיומה של מערכת חוקים ותקנות סמויה לפיה מי שאינו מחזיק בתואר של "עובד בשירות המדינה" לעולם לא יכול לזכות באותן הזדמנויות אשר ניתנות לעובדי מגזר זה.